אורית מוטעי

ערב טוב וברוכים הבאים לראיון הראשון שלנו.

היום אנחנו עם הסופרת אורית מוטעי הידועה בשם העט קתרין אוורסון.

אורית כתבה ספר ראשון בשמה האמיתי ואנחנו כאן לחגוג את זה.

אורית אנחנו אתך.

 

שאלה: מאיפה הרעיון לכתוב את הספר? ומה גרם לך להתחיל לכתוב אותו?

אורית: ארגמן במערב הוא הספר השמיני שלי.

המערב הפרוע הוא מקום שמאוד הקסים אותי תמיד. פראי ומסוכן, ומצד שני רומנטי. אני אוהבת לקרוא עליו. התליון הספר הראשון שלי הוא גם על המערב הפרוע. ראיתי שאנשים מאוד אהבו אותו, והיתה לו הצלחה. אז החלטתי להכין עוד שלושה בסגנון. וזה בעצם השני.

אני מאוד רוחנית, ולפעמים יש לי רגעים מסויימים – כאילו הייתי שם פעם… יש לי חיבור למקומות שעליהם אני כותבת. חיבור רוחני. למרות שמעולם לא ביקרתי פיזית שם. לפחות לא בגלגול הזה.

 

שאלה: האם הדמויות בספרייך מבוססות על אנשים שאת מכירה או נתקלת בהם במציאות?

אורית: לא בספר הזה. מלבד ליטל וולף האינדיאני שהיה אדם אמיתי. כל השאר הם דמויות שבדיתי מהדמיון. בדרך כלל אני שמה פיסה קטנה בדמות הראשית מעצמי וזה מה שבונה את תחילת הדמות. יש ספרים בהם אני מפזרת פיסה מעצמי בכל הדמויות. אני אוהבת מאוד לעשות מחקרים אותנטיים, ועובדת על כך קשה. אין אצלי ספר בלי מחקר. יש ספרים עם מחקר גדול ויש ספרים עם מחקר קצת פחות גדול. למשל בזמן האינקה מבוסס על כיבוש הקונקיסטאדורים את בני האינקה בפרו. פרנסיסקו פיסארו, דייגו דה אלמגרו, חואן, כל אלו אנשים שהיו קיימים במציאות. ולתוך ההיסטוריה הזו אני שילבתי את הרומן בין אנולה לסנטוס. שם עבדתי על מחקר מאוד גדול.

אני מתכוונת לכתוב רומן ריגול על בחורה אנגליה שנקלעת למצרים בתקופת מלחמת העולם השניה ואינה יכולה לצאת משם, ולשלב את אריאל שרון בצעירותו כדמות בספר.

אנשים מהמציאות שלי אני לא מכניסה בספרים – סיפורים שקרו לאנשים כן. כמו הספר לכודים שנולד לאחר מפגש עם שכנה שהיתה לי, שסיפרה לי על פוגרום שהם עברו באוזבקיסטן.

ראיינתי ניצול שואה מגן שמואל לפני שלוש שנים, וכעת קבעתי ראיון נוסף עם ניצול שואה מסרייבו מחדרה. וכל זה הכנה לספר שאכתוב בתקופת מלחמת העולם השניה, רומן מסעיר שבו אשלב את ניצולי השואה בסיפור, כדמויות.

שאלה: ספרי לנו בכמה מילים על החוויה בלהגשים את החלום ולהוציא ספר בהוצאה עצמית? איך בוחרים את אנשי המקצוע??

אורית: לא היה לי קל להגיע לזה. החוויה עוצמתית, מאוד חזקה וגם משחררת. של יכולת, של הגשמה, של שמחה פנימית אדירה.

כיוון שאני מנהלת חשבונות ועבדתי בכך לפני שהתחלתי להיות סופרת, אני מרגישה שיש לי ביטחון בכל נושא ניהול העסק והכספים, וזה מאוד עוזר לי. בנוסף עשיתי גם קורסים נוספים ביזמות לפני שפתחתי את ההוצאה לאור.

אני אדם שאוהב ללכת על בטוח, ובוחרת לעבוד עם אנשים שהיחס איתם הוא אנושי ונחמד. זה מאוד מאוד חשוב לי.

 

שאלה: מה הביא אותך לכתוב דווקא ז'אנר של רומן רומנטי/ רומן אירוטי?

אורית: זה בעצם מאפיין את מי שאני, הנושא הרומנטי. הספרים עשירים ואני עובדת על מחקרים אם זה בהקשר ההיסטורי, הגיאוגרפי, לפעמים פוליטי, אבל הרעיון תמיד הוא ההתרגשות הרומנטית. אינני כותבת אירוטי! מיני כן, בגבול הגיוני.

 

שאלה: איך הסביבה/חברים/משפחה מקבלים את זה שאת סופרת ועוד מהז'אנר הרומנטי?

אורית: אני כותבת ספרות יפה. הסביבה מקבלת את זה בכבוד גדול ואף הערצה מאוד גדולה. אנשים לוחצים לי את היד ברחוב, אומרים לי "אנחנו גאים בך, את בת כרכור. הבאת לנו כבוד."  "אנחנו על המפה." יש סקרנות מאוד גדולה סביבי. מי מהם שהכירו אותי עוד בצעירותי, די חזו את זה. כיוון שהייתי סביב הספרים מיום שידעתי לקרוא, ועוד לפני היו מקריאים לי ספרים. הייתי כותבת בלי סוף, יומנים, מכתבים ומחזות. הייתי לומדת כל יום כל היום.

שאלה: האם יש לך דמות מועדפת מתוך כל הדמויות שבספר/ שבספרייך?

אורית: לא. כולם הם הדמויות שלי. בתוך תוכי אני מאמינה שהם אמיתיים. אני משקיעה בהם את כל כולי. לעולם איני יכולה להעדיף, כיוון כשאני כותבת את הספר אני עושה זאת מתוכי, זה יוצא ממני, כחלק ממני, מנשמתי, מההוויה שלי.

שאלה: האם הגבר שמתואר בספר שלך, הוא הגבר האידיאלי בעינייך?

אורית: בוודאי. אין ספק. כל אחד מהדמויות בספרים הוא מישהו שעבורי היה סופר מושלם! גברים חזקים, יודעים מה הם רוצים. גם המראה שלהם.

 

שאלה: מה זו לדעתך אהבה והאם את חושבת שהאהבה שמוצגת בספרייך היא אהבה מהסוג הזה?

אורית: לדעתי אהבה זה הרגש החזק ביותר הקיים בעולם. התדר החזק ביותר שמניע את העולם. כמה ספרים, שירים, מחזות, סרטים, הצגות נכתבו– הכל סובב סביב אהבה. העולם לא יכול להתקיים בלי זה, אנחנו לא רובוטים. לדעתי אהבה אמיתית, זה כשהלב נתפס, משהו בו פועם והאדם בלי מושא אהבתו מתקשה להכיל את קיומו. הנשמה שלו סובלת. היום שלו הופך אפור ומדוכא. אני תופסת את האהבה בחיי בדיוק כמו שאני כותבת אותה. רומנטית, חזקה, עוצמתית ובלעדיה אין הרבה תוחלת.

שאלה: צייני דבר אחד שאת רוצה שהקוראות יקחו איתן מספר שלך מבחינת מסר/מחשבה.

אורית: הספרים שלי כמובן הם פמיניסטים, ומי שקורא לא יתקשה לזהות זאת בקלות. מטרתי בספרים היא להדריך נשים להיות חזקות, עצמאיות, לעמוד על שלהן. אם זה בקריירה, לימודים, להתאהב ממש חזק באמת, ולאהוב את הגבר שלהן, אבל לא לוותר על עצמן. ובכללי יותר להגשים את עצמך, את ייעודך בחיים, היה נאמן לנשמתך!

שאלה: על מה לא תכתבי לעולם?

אורית: מצטערת, לא עולה לי שום דבר בראש.

שאלה: מה הייתי רוצה לכתוב?

אורית: אכתוב הרבה מאוד ספרים. זה הייעוד שלי. ואני מאושרת בו. לא אומר שכל התהליך הוא קל. זאת עבודה מאוד מאוד מאמצת, מחייבת ויש ימים לא פשוטים. אבל בסך הכל אני אדם מאושר שהגיע לייעודו.

שאלה:האם את עובדת על הספר הבא?

אורית: בוודאי, עובדת סביב השעון, הספר הבא סופיה, שוטרת צעירה מדטרויט נחושה בדעתה להצליח במשטרה ולהתקבל כבלשית. נשבעת שלא להתאהב ולהתחתן לעולם לאחר שחוותה אלימות במשפחתה. אבל אז היא מוצמדת לבלש קייל פאלמר…

אחריו, צועניית הלורד, המלאך האפל, חוארז גאולת השטן, זאב בניו יורק, כשנפגשנו…

בקצרה עליך:

מה הלבוש הכי אהוב עליך?

אלגנטי, קצת סקסי אבל במידה, לא חושפני מדיי, או זול.

יש לך נטייה לקחת דברים ללב?

כן, מאוד. אני מאוד רגישה, בצורה חמורה!

איזה מין ילדה היית בבת ספר? (מקובלת, חננה, מצחיקה, ביישנית וכדומה)

הייתי ילדה למדנית, מצטיינת בלימודים, רודפת אחרי ציונים. חובה לקבל 100 תמיד. מצד אחד הייתי בולטת בגיל הצעיר, אוהבת להופיע בהצגות, מקובלת בכיתה. ומצד שני הייתי ביישנית בצורה מפחידה, חולמנית ומרחפת, כל הזמן הראש שלי תקוע בתוך ספר. כשגדלתי הביישנות התגברה והייתי קצת סגורה יותר חברתית.

איך את אם קבלת החלטות?

בפן האישי – קשה עד טירוף. בצד העסקי – מצויין.

עם כל הצער, כנות ויושר לא תקדם אותנו בעולם. נכון / לא נכון

לא נכון!!!

כל כמה זמן את נכנסת לפייסבוק?

בדרך כלל כל יום, אני מתעדכנת עם הקוראות/אים שלי. מקבלת הרבה הודעות. מכתבים.

הטלפון שלך בדרך כלל זמין או תפוס?

תמיד זמין.

מה מבחינתך הוא הבילויי המושלם?

לשכב לאחור על כרית ענקית ולקרוא ספר.

איזה שיר את הכי אוהבת? (בעברית)

אדם צובר זיכרונות/ אברם טל.

תוספת שלי: המוטו שלי לחיים- ארתור ואבירי השולחן העגול. כולם שווים סביב השולחן. המלך והאבירים יושבים שווה בשבה סביב השולחן. (אין ראש לשולחן.)

ובהקשר פמיניסטי מכך לבנות- לעולם אל תוותרי על עצמך בשביל תכתיבי החברה.

 

תודה לאורית המהממת על הראיון

לרכישת הספר לחצו כאן