בלוג הרומן רומנטי מארח הסופרת שובל מימון

אנחנו מתרגשים להציג לכם סופרת צעירה ומרעננת שהשיקה היום את ספרה השני.

קבלו בבקשה את שובל מימון.

לרכישת ספריה של שובל מימון לחצו כאן

הספרים: בעיני הצייד, החוזה ו- חלומות בהקיץ (אוסף סיפורים קצרים).

שאלה: מאיפה הרעיון לכתוב את הספר? ומה גרם לך להתחיל לכתוב אותו?

שובל: האמת שבעיני הצייד לא היה אמור להיות ספר. כחודשיים לפני הצבא עבדתי כפקידה וכשהייתי מתייקת הייתי מאזינה למוסיקה, ככה רוב הסיפורים שלי התחילו, אני לא זוכרת איזה שיר התנגן כשקפצה לי תמונה של ברמנית בעלת שיער אדום ואופנוען קשוח. מעולם לא תייקתי כל כך מהר וברגע שלא נותרה עבודה ישבתי לכתוב את הקטע שאחר כך עלה לקבוצה שלי.    הבנות דרשו המשך ובעזרת טיפה איומים ואהבה כמו שרק הן יודעות לתת וולף נולד והשאר היסטוריה

שאלה: האם הדמויות בספרייך מבוססות על אנשים שאת מכירה או נתקלת בהם במציאות?

שובל: הדמויות בספרים שלי לא מבוססות על אנשים שנתקלתי בהם במציאות או שאני מכירה, הם שילוב של מה שאני שואפת להיות ומה שמרתיח אותי, קחי לדוגמא את רוב הגברים בספרים שלי. אם הייתי נתקלת בהם במציאות אני יכולה להבטיח לך שלא היה מתחיל בנינו שום רומן, לא בגלל המראה החיצוני שלהם אלא בגלל שברגע שהם היו פותחים את הפה זה היה מדרדר במהירות.

שאלה: באיזה הוצאה הוצאת את סיפרך?

שובל: הוצאתי את שני הספרים שלי בהוצאת יהלומים שמנוהלת על ידי לינדה מזרחי.

שאלה: איך מגישים כתב יד?

שובל: לכל הוצאה יש דרישה משלה, אני מכירה הוצאות שדורשות שאת כתב היד יש להגיש מודפס וכאלה שדורשות שישלח כקובץ דיגיטלי מסודר. בהוצאת יהלומים ניתן לשלוח את כתב היד כקובץ דיגיטלי אל כתובת המייל שנמצאת באתר שלהם. אני ממליצה לפני ששולחים את כתב היד לתת לחבר או מכר לעבור על הקובץ ולוודא שאין טעיות כתיב רבות או קובץ לא מסודר.

שאלה: כמה זמן המתנת עד לקבלת תשובה?

שובל: אם אני לא טועה המתנתי כמעט חודשיים עד שקיבלתי תשובה מההוצאה לאור.

שאלה: הגשת רק להוצאה אחת?

שובל: כן.

שאלה: ספרי לנו בכמה מילים על החוויה בלהגשים את החלום ולהוציא ספר בהוצאה לאור.

שובל: זה כמו לידה, מדהים ומבעית באותה העת.

כולם יספרו לך עד כמה זו חוויה נפלאה, מעשירה, כזו שנותנת לך תחושה של מלאות (והיא באמת כזו) אבל אף אחד לא יספר לך על הצד הטיפה יותר אפל.

על החרדות, על מיליון השאלות שמטרידות אותך, על הלילות הלבנים בזמן העריכה, על הפרפרים שמסרבים להניח לך לנוח.

אבל בסופו של דבר הכול מחוויר לעומת היצירה הסופית. אז אם מישהו לא הבין- אני לחלוטין ממליצה על זה, את שעות השינה תמיד אפשר להשלים אחר כך.

שאלה: מה הביא אותך לכתוב דווקא ז'אנר של רומן רומנטי/ רומן אירוטי?

שובל: אני בן אדם לא רומנטי בכלל, אם יתנו לי את האפשרות לבחור בין סרט רומנטי לסרט אימה תהיי בטוחה שאבחר באימה ואני חושבת שזו הסיבה למה בחרתי בג'אנר הזה.

הייתי סקרנית להביט בעולם מנקודת המבט של החברות שלי, רציתי להיות מישהי אחרת, גם אם רק לכמה רגעים ולראות מה זה להיות בן אדם רומנטי, האמת? זה נחמד אבל עדיין אעדיף אימה.

שאלה: איך הסביבה/חברים/משפחה מקבלים את זה שאת סופרת ועוד מהז'אנר הרומנטי?

שובל: אני לא חושבת שיכולה להיות סביבה יותר תומכת וגאה מזו שלי. החברים עוטפים אותי באהבה ובכל הזדמנות שיש להם הם דוחפים את הספר שלי לעוברי אורח תמימים והמשפחה? בהשקה הראשונה שלי כל המשפחה הגיעה, כולל הבני דודים הצעירים, הם ישבו בשורה הראשונה וכל אחד מהם שלף מצלמה וצילם בזווית שונה רק כדי שהם יהיו בטוחים שהם לא יפספסו כלום.

בבחינה הזו אני הכי ברת מזל שאפשר להיות.

שאלה:האם יש לך דמות מועדפת מתוך כל הדמויות שבספר/ שבספרייך?

שובל: כן, והיא דווקא מסיפור שלא הוצאתי לאור ושאני כרגע מפרסמת בקבוצה שלי בפייסבוק. קוראים לה ארינה והיא אחת מהנשים החזקות ביותר שיצא לי לכתוב, היא דמות שבאמת עברה את שבעת מדורי הגיהינום והיא שרדה, או שלא תלוי איך את מסתכלת על זה.

שאלה: האם הגבר שמתואר בספר שלך, הוא הגבר האידיאלי בעינייך?

שובל: לא, רוב הגברים בספרים שלי הם קרים, רכושנים באופן שיצליח לבייש אפילו איש מערות ולעיתים די רבות פשוט מעצבנים. כמובן שאחרי שמקלפים את השכבות הרבות מגלים גבר מקסים ושבור אבל זה לא גבר שהייתי רוצה בשבילי או בשביל כל אחת.

אלו גברים שלעתים נשלטים על ידי העבר, גברים שכיף לקרוא עליהם אבל לא לצאת איתם.

שאלה: מה זו לדעתך אהבה והאם את חושבת שהאהבה שמוצגת בספרייך היא אהבה מהסוג הזה?

שובל: אהבה בעיני זה להכיר כל פגם ושריטה שיש לבן הזוג שלי ושלא יהיה לי אכפת כי הם מה שהופכים אותו לאדם שהוא. זו סוג האהבה שמוצגת ברוב הסיפורים שלי או לפחות אני מקווה.

שאלה: צייני דבר אחד שאת רוצה שהקוראות יקחו איתן מספר שלך מבחינת מסר/מחשבה.

שובל: תניחו לעבר להיות העבר, אל תשכחו אותו ומותר לבקר בו מידי פעם אבל אל תזכרו לסגור אחר כך את הדלת ולהתמקד בהווה ובמה שהוא מביא איתו.

שאלה: על מה לא תכתבי לעולם?

שובל: לפני פחות משמונה חודשים התשובה שלי לכך הייתה שהקו האדום שלי זה סחר בנשים, התעללות קשה וסמים אבל הסיפור הנוכחי שלי כולל את שלושתם ולכן אני רוצה להאמין שאין שום נושא שלא אכתוב עליו אלא רק נושא שממתין שאבשיל מספיק בשביל לדעת להכיל אותו.

שאלה: מה היית רוצה לכתוב?

שובל: פנטזיה.

הספר הראשון שאי פעם כתבתי היה פנטזיה ואני משתוקקת לחזור לשורשים שלי, אולי בעתיד מי יודע.

שאלה: האם את עובדת על הספר הבא?

שובל: אני לא עובדת כרגע על ספר נוסף.

 

קצת עליך:

מה הלבוש הכי אהוב עליך?

פיג'מה.

יש לך נטייה לקחת דברים ללב?

כן, אני אדם נורא רגיש אולי טיפה יותר מידי אבל אני עובדת על זה.

איזה מין ילדה היית בבת ספר? (מקובלת, חננה, מצחיקה, ביישנית וכדומה)

חד וחלק- חננה. אני הייתי זו שהייתם מבקשים ממנה סיכומים לפני הבגרות וזו שתמיד נלחצה לפני מבחן.

איך את עם קבלת החלטות?

די טובה אני חושבת, אני תמיד משתדלת להיות קשובה לדעות של אלו שחשובים לי ולעיתים קרובות מתייעצת איתם לפני.

עם כל הצער, כנות ויושר לא תקדם אותנו בעולם. נכון / לא נכון

נכון, אנחנו חיים בעולם שהדבר הכי חשוב בו זה קשרים והעמדת פנים ולכן כנות לא תמיד חלק גדול בחיי היום יום שלנו אבל אני חושבת שהשאלה היותר חשובה זה לא מה יקדם אותנו אלא האם אנחנו יכולים לחיות עם זה.

מה יעזור לך כל הכסף ומעמד שבעולם אם בבוקר כשאתה מצחצח שיניים אתה לא יכול להסתכל לעצמך בעיניים?

כל כמה זמן את נכנסת לפייסבוק?

וואו הייתי שמחה לומר שחצי שעה ביום אבל לצערי אני יכולה לבזבז שעות בצפייה בסרטונים.

הטלפון שלך בדרך כלל זמין או תפוס?

אני משתדלת תמיד להיות זמינה.

מה מבחינתך הוא הבילויי המושלם?

חברות, סרט טוב וכמובן שלא נשכח את הפיצה והגלידה .

איזה שיר את הכי אוהבת? (בעברית)

אני לא מאזינה הרבה לשירים בעברית אבל מיליון כוכבים של עמית פרקש.

הוא לא השיר האהוב עליי אבל הוא בהחלט שיר שמצליח לגרום לי לדמוע כל פעם מחדש.

 

תודה לך שובל על ראיון נפלא.

מקווים שנהנתם

 

מוסיפה לכם קצת תמונות מההשקה

 

ראיון עם אורית מוטעי

ערב טוב וברוכים הבאים לראיון הראשון שלנו.

היום אנחנו עם הסופרת אורית מוטעי הידועה בשם העט קתרין אוורסון.

אורית כתבה ספר ראשון בשמה האמיתי ואנחנו כאן לחגוג את זה.

אורית אנחנו אתך.

 

שאלה: מאיפה הרעיון לכתוב את הספר? ומה גרם לך להתחיל לכתוב אותו?

אורית: ארגמן במערב הוא הספר השמיני שלי.

המערב הפרוע הוא מקום שמאוד הקסים אותי תמיד. פראי ומסוכן, ומצד שני רומנטי. אני אוהבת לקרוא עליו. התליון הספר הראשון שלי הוא גם על המערב הפרוע. ראיתי שאנשים מאוד אהבו אותו, והיתה לו הצלחה. אז החלטתי להכין עוד שלושה בסגנון. וזה בעצם השני.

אני מאוד רוחנית, ולפעמים יש לי רגעים מסויימים – כאילו הייתי שם פעם… יש לי חיבור למקומות שעליהם אני כותבת. חיבור רוחני. למרות שמעולם לא ביקרתי פיזית שם. לפחות לא בגלגול הזה.

 

שאלה: האם הדמויות בספרייך מבוססות על אנשים שאת מכירה או נתקלת בהם במציאות?

אורית: לא בספר הזה. מלבד ליטל וולף האינדיאני שהיה אדם אמיתי. כל השאר הם דמויות שבדיתי מהדמיון. בדרך כלל אני שמה פיסה קטנה בדמות הראשית מעצמי וזה מה שבונה את תחילת הדמות. יש ספרים בהם אני מפזרת פיסה מעצמי בכל הדמויות. אני אוהבת מאוד לעשות מחקרים אותנטיים, ועובדת על כך קשה. אין אצלי ספר בלי מחקר. יש ספרים עם מחקר גדול ויש ספרים עם מחקר קצת פחות גדול. למשל בזמן האינקה מבוסס על כיבוש הקונקיסטאדורים את בני האינקה בפרו. פרנסיסקו פיסארו, דייגו דה אלמגרו, חואן, כל אלו אנשים שהיו קיימים במציאות. ולתוך ההיסטוריה הזו אני שילבתי את הרומן בין אנולה לסנטוס. שם עבדתי על מחקר מאוד גדול.

אני מתכוונת לכתוב רומן ריגול על בחורה אנגליה שנקלעת למצרים בתקופת מלחמת העולם השניה ואינה יכולה לצאת משם, ולשלב את אריאל שרון בצעירותו כדמות בספר.

אנשים מהמציאות שלי אני לא מכניסה בספרים – סיפורים שקרו לאנשים כן. כמו הספר לכודים שנולד לאחר מפגש עם שכנה שהיתה לי, שסיפרה לי על פוגרום שהם עברו באוזבקיסטן.

ראיינתי ניצול שואה מגן שמואל לפני שלוש שנים, וכעת קבעתי ראיון נוסף עם ניצול שואה מסרייבו מחדרה. וכל זה הכנה לספר שאכתוב בתקופת מלחמת העולם השניה, רומן מסעיר שבו אשלב את ניצולי השואה בסיפור, כדמויות.

שאלה: ספרי לנו בכמה מילים על החוויה בלהגשים את החלום ולהוציא ספר בהוצאה עצמית? איך בוחרים את אנשי המקצוע??

אורית: לא היה לי קל להגיע לזה. החוויה עוצמתית, מאוד חזקה וגם משחררת. של יכולת, של הגשמה, של שמחה פנימית אדירה.

כיוון שאני מנהלת חשבונות ועבדתי בכך לפני שהתחלתי להיות סופרת, אני מרגישה שיש לי ביטחון בכל נושא ניהול העסק והכספים, וזה מאוד עוזר לי. בנוסף עשיתי גם קורסים נוספים ביזמות לפני שפתחתי את ההוצאה לאור.

אני אדם שאוהב ללכת על בטוח, ובוחרת לעבוד עם אנשים שהיחס איתם הוא אנושי ונחמד. זה מאוד מאוד חשוב לי.

 

שאלה: מה הביא אותך לכתוב דווקא ז'אנר של רומן רומנטי/ רומן אירוטי?

אורית: זה בעצם מאפיין את מי שאני, הנושא הרומנטי. הספרים עשירים ואני עובדת על מחקרים אם זה בהקשר ההיסטורי, הגיאוגרפי, לפעמים פוליטי, אבל הרעיון תמיד הוא ההתרגשות הרומנטית. אינני כותבת אירוטי! מיני כן, בגבול הגיוני.

 

שאלה: איך הסביבה/חברים/משפחה מקבלים את זה שאת סופרת ועוד מהז'אנר הרומנטי?

אורית: אני כותבת ספרות יפה. הסביבה מקבלת את זה בכבוד גדול ואף הערצה מאוד גדולה. אנשים לוחצים לי את היד ברחוב, אומרים לי "אנחנו גאים בך, את בת כרכור. הבאת לנו כבוד."  "אנחנו על המפה." יש סקרנות מאוד גדולה סביבי. מי מהם שהכירו אותי עוד בצעירותי, די חזו את זה. כיוון שהייתי סביב הספרים מיום שידעתי לקרוא, ועוד לפני היו מקריאים לי ספרים. הייתי כותבת בלי סוף, יומנים, מכתבים ומחזות. הייתי לומדת כל יום כל היום.

שאלה: האם יש לך דמות מועדפת מתוך כל הדמויות שבספר/ שבספרייך?

אורית: לא. כולם הם הדמויות שלי. בתוך תוכי אני מאמינה שהם אמיתיים. אני משקיעה בהם את כל כולי. לעולם איני יכולה להעדיף, כיוון כשאני כותבת את הספר אני עושה זאת מתוכי, זה יוצא ממני, כחלק ממני, מנשמתי, מההוויה שלי.

שאלה: האם הגבר שמתואר בספר שלך, הוא הגבר האידיאלי בעינייך?

אורית: בוודאי. אין ספק. כל אחד מהדמויות בספרים הוא מישהו שעבורי היה סופר מושלם! גברים חזקים, יודעים מה הם רוצים. גם המראה שלהם.

 

שאלה: מה זו לדעתך אהבה והאם את חושבת שהאהבה שמוצגת בספרייך היא אהבה מהסוג הזה?

אורית: לדעתי אהבה זה הרגש החזק ביותר הקיים בעולם. התדר החזק ביותר שמניע את העולם. כמה ספרים, שירים, מחזות, סרטים, הצגות נכתבו– הכל סובב סביב אהבה. העולם לא יכול להתקיים בלי זה, אנחנו לא רובוטים. לדעתי אהבה אמיתית, זה כשהלב נתפס, משהו בו פועם והאדם בלי מושא אהבתו מתקשה להכיל את קיומו. הנשמה שלו סובלת. היום שלו הופך אפור ומדוכא. אני תופסת את האהבה בחיי בדיוק כמו שאני כותבת אותה. רומנטית, חזקה, עוצמתית ובלעדיה אין הרבה תוחלת.

שאלה: צייני דבר אחד שאת רוצה שהקוראות יקחו איתן מספר שלך מבחינת מסר/מחשבה.

אורית: הספרים שלי כמובן הם פמיניסטים, ומי שקורא לא יתקשה לזהות זאת בקלות. מטרתי בספרים היא להדריך נשים להיות חזקות, עצמאיות, לעמוד על שלהן. אם זה בקריירה, לימודים, להתאהב ממש חזק באמת, ולאהוב את הגבר שלהן, אבל לא לוותר על עצמן. ובכללי יותר להגשים את עצמך, את ייעודך בחיים, היה נאמן לנשמתך!

שאלה: על מה לא תכתבי לעולם?

אורית: מצטערת, לא עולה לי שום דבר בראש.

שאלה: מה הייתי רוצה לכתוב?

אורית: אכתוב הרבה מאוד ספרים. זה הייעוד שלי. ואני מאושרת בו. לא אומר שכל התהליך הוא קל. זאת עבודה מאוד מאוד מאמצת, מחייבת ויש ימים לא פשוטים. אבל בסך הכל אני אדם מאושר שהגיע לייעודו.

שאלה:האם את עובדת על הספר הבא?

אורית: בוודאי, עובדת סביב השעון, הספר הבא סופיה, שוטרת צעירה מדטרויט נחושה בדעתה להצליח במשטרה ולהתקבל כבלשית. נשבעת שלא להתאהב ולהתחתן לעולם לאחר שחוותה אלימות במשפחתה. אבל אז היא מוצמדת לבלש קייל פאלמר…

אחריו, צועניית הלורד, המלאך האפל, חוארז גאולת השטן, זאב בניו יורק, כשנפגשנו…

בקצרה עליך:

מה הלבוש הכי אהוב עליך?

אלגנטי, קצת סקסי אבל במידה, לא חושפני מדיי, או זול.

יש לך נטייה לקחת דברים ללב?

כן, מאוד. אני מאוד רגישה, בצורה חמורה!

איזה מין ילדה היית בבת ספר? (מקובלת, חננה, מצחיקה, ביישנית וכדומה)

הייתי ילדה למדנית, מצטיינת בלימודים, רודפת אחרי ציונים. חובה לקבל 100 תמיד. מצד אחד הייתי בולטת בגיל הצעיר, אוהבת להופיע בהצגות, מקובלת בכיתה. ומצד שני הייתי ביישנית בצורה מפחידה, חולמנית ומרחפת, כל הזמן הראש שלי תקוע בתוך ספר. כשגדלתי הביישנות התגברה והייתי קצת סגורה יותר חברתית.

איך את אם קבלת החלטות?

בפן האישי – קשה עד טירוף. בצד העסקי – מצויין.

עם כל הצער, כנות ויושר לא תקדם אותנו בעולם. נכון / לא נכון

לא נכון!!!

כל כמה זמן את נכנסת לפייסבוק?

בדרך כלל כל יום, אני מתעדכנת עם הקוראות/אים שלי. מקבלת הרבה הודעות. מכתבים.

הטלפון שלך בדרך כלל זמין או תפוס?

תמיד זמין.

מה מבחינתך הוא הבילויי המושלם?

לשכב לאחור על כרית ענקית ולקרוא ספר.

איזה שיר את הכי אוהבת? (בעברית)

אדם צובר זיכרונות/ אברם טל.

תוספת שלי: המוטו שלי לחיים- ארתור ואבירי השולחן העגול. כולם שווים סביב השולחן. המלך והאבירים יושבים שווה בשבה סביב השולחן. (אין ראש לשולחן.)

ובהקשר פמיניסטי מכך לבנות- לעולם אל תוותרי על עצמך בשביל תכתיבי החברה.

 

תודה לאורית המהממת על הראיון

לרכישת הספר לחצו כאן 

 

ארגמן במערב

חדשות הרומן הרומנטי 7.5 – אדל הוצאה לאור, סתיו, רוית ליפשיץ, מורן בן שלום, אלינור לוגסי, נעמה סכר, אידית יעקב, אורית מוטעי

פיתוי מסובך – נטשה מדיסון | אדל הוצאה לאור

ספר חדש זמין לרכישה במחיר השקה עד שבת בחצות

פיתוי מסובך מאת הסופרת נטשה מדיסון הינו קומדיה רומנטית וסקסית שלא תצליחו להפסיק לקרוא. הספר כיכב ברשימות רבי המכר בארצות הברית. הספר הראשון בסדרה, פיתוי משעשע, הפך לרב מכר כבר בימים הראשונים לצאתו.

https://bbooks.co.il/book/פיתוי-מסובך-נטשה-מדיסון/התמונה של ‏רומן רומנטי‏.

קדם לו:
פיתוי משעשע – לרכישה:
https://bbooks.co.il/book/פיתוי-משעשע-נטשה-מדיסון/

מצרפת סקירה שלי לספר פיתוי משעשע:

פיתוי משעשע – נטשה מדיסון | אדל הוצאה לאור

אחד הספרים היותר מצחיקים שקראתי לאחרונה.

מסופר פה על  בחורה שהתגרשה מבעלה, היא מנסה לאחות את השברים ולחזור להיות עצמאית כמו פעם. היא מתחילה לעבוד אצל בוס חדש שמתגלה כשחצן ואידיוט.

הספר הזה גאוני! לא יכולתי להפסיק לקרוא ולצחוק מהכתיבה המדהימה. הסיפור הרגיש, האהבה של לורן לילדים שלה וסוף סוף יש לי בחורה עם ביצים שלא מפחדת להילחם.

לרוץ לקרוא!

אהבותיה של אמה – רוית ליפשיץ | הוצאת הכותבת

תקציר-
לאמה קליין מלאו חמישים. היא אשת קריירה, אוצרת אמנות ואם לבן ובת מתבגרים. היא יודעת להתלבש ועדיין יפהפייה, אך כבר לא מרגישה כך: בעיניה הגוף החטוב קמל, הזוהר הועם והערך העצמי התפוגג. שנים של נישואים שבהן התשוקה והריגוש העלו אבק, חלומות שנשכחו, בוס מתעמר ומלחמת קיום יום-יומית מביאים אותה לנקודת אל חזור.
פגישה מקרית עם גבר אנגלי בשדה התעופה מובילה אותה להרפתקה סוערת. הייתכן שקיבלה הזדמנות שנייה לאהבה ולתשוקה? האם תאהב את עצמה ותכיר שוב ביכולותיה, תמציא עצמה מחדש בחייה המקצועיים והאישיים? או שמא תראה באור חדש את שכבר יש לה?
בעל, אישה וגבר סוחפים אותנו למשולש אהבה לוהט ומרתק, הנע בין תל אביב, פריז ולונדון. על בחירות בין המוכר והבטוח לבין החדש והמסעיר, על גילוי עצמי והכוחות הטמונים בנו ועל כך שבכל גיל צריך זמן לאושר.

ביקורת ראשונה-
"'אהבותיה של אמה' הוא רומן סוחף שלא מרפה מהקורא לרגע. נשאבתי לתוך סערת הרגשות של הגיבורה מהעמוד הראשון וחיכיתי בנשימה עצורה לגלות לאיזה כיוון תבחר אמה קליין לנתב את חייה ואת חיי אהובי לבה."
שי סנדיק, מתרגם ומו"ל, הוצאת תמיר-סנדיק

על הסופרת-
רוית ליפשיץ ציון היא רומנטיקנית חסרת תקנה, מוזיקאית-פסנתרנית, המכורה לאופרה ולג'אז, חיית רשת חברתית ואוהבת מצלמה. לאחר כמעט עשור כדיילת אווירהתמונה של ‏רומן רומנטי‏. באל על, תארים מתקדמים באמנות, מוזיקה ומנהל עסקים בין תל אביב לניו יורק ושבע עשרה שנות ניהול תקשורת שיווקית, פרסום ויחסי ציבור, יצאה לדרך חדשה ומאז היא "הכותבת – מילים בסגנון והשראה", המבטאת בבלוגים שלה את תשוקותיה ואהבותיה בנוגע לכל מה שחדשני בעולם הספרות, האופנה, העיצוב, האמנות והתרבות.
רוית נשואה ואם לתאומים בני שבע עשרה הממשיכים את דרכה האמנותית והמוזיקלית. גרה בגני תקווה אך נותרה תל אביבית בנשמה.
"אהבותיה של אמה" הוא רומן הביכורים שלה.

"זהו רומן רומנטי מודרני, לא שגרתי, הומוריסטי, עכשווי אך קורץ לקלאסיקה. הוא קצבי ושועט קדימה אך לעתים עוצר, לוקח נשימה עמוקה ומביט בנוסטלגיה אל העבר. החיים אינם צבועים בשחור לבן והבחירות בספר אינן בין טוב לרע קלאסיים. כל בחירה עשויה להיות טובה, אך לכל מהלך יש מחיר והשלכות. אמה קליין נמצאת בצומת דרכים, בעיצומה של הרפתקת חייה. היא חיה את הפנטזיה אך בניגוד למה שסיפרו לכם, היא לא ירח דבש." רוית ליפשיץ ציון

בקרוב בחנויות המקוונות
ניפגש בשבוע הספר בכיכר רבין בדוכן "מיכלי"- הסופרות העצמאיות
#מיכלי_ספרות_עצמאית
#נתראה_בככר_רבין_2018
#התרגשות_של_ביכורים
#אהבותיהשלאמה

סדקים של שתיקה – נעמה סכר | הוצאה עצמית

הספרים זמינים לרכישה ולאור הביקוש המחירים המוזלים ממשיכים

הבטיחו לעצמכם עותק לספר העוצמתי, המרגש והבלתי נשכח. קישור לרכישת דיגיטלי:
https://store.heliconbooks.com/…
קישור לרכישת מודפס👇🏻:
www.naamasecher.co.il
נעמה סכר

חמקמק – אל. איי. פיורי | אדל הוצאה לאור

טיזר חדש מבית הוצאת אדל. פרטים נוספים בקרוב

התמונה של ‏רומן רומנטי‏.

אירי פראי – סי. אם. סיברוק | אדל הוצאה לאור

***חשיפת כריכה ותקציר***

אירי פראי מאת סופרת רבי המכר סי.אם סיברוק, הוא רומן עכשווי, סקסי וממכר הלוקח את הקורא למסע פראי ומשוחרר מעכבות בנופיה של אירלנד הקסומה. ספר ראשון מתוך סדרה בת שלושה ספרים, כל ספר הוא על חבר אחר בלהקה ויכול להיקרא כספר יחיד.

תקציר:

"אנשים יכולים לפגוע בך רק אם אתה מאפשר להם." עיניו מאפילות. "אם אתה שם עליהם זין, אין להם שום השפעה עליך."התמונה של ‏רומן רומנטי‏.
"עצה טובה." אני מרימה את הכוס שהוא מזג לי בתנועה של ברכה, "זה לחיי זריקת הזין."
"אני בעד לזרוק זין," הוא אומר, מטה את כוסו לעברי, "לחיים." הוא מרים את הכוס לשפתיו ושותה. אני משתעלת כשהוויסקי שורף כל הדרך אל הקיבה שלי. הוא מגחך ומניד בראשו ואז מוזג עוד שוט. "ולחיי הרשימה."

חודש אחד – בלי חוקים, בלי חרטות. בלי שום דבר שינחה את דילייני מלבד הרשימה הארורה. זו הייתה ההבטחה שהיא נתנה למייב, פשוט נדרשו לה שישה חודשים לאזור את האומץ ובאמת לעשות את זה. דילייני יצאה לחפש אחר צרות, ומצאה אותן. תוך פחות מעשרים וארבע שעות באירלנד כל התוכניות שלה נהרסות ברגע, אבל מפגישות אותה עם זר סקסי ופראי.

קיליאן גלאגר, הזמר והגיטריסט המוביל המשגע והמקועקע של להקת 'אירי פראי', היה כל מה שדילייני אי פעם תפסה מרחק ממנו. הוא מדליק ומסוכן ובדיוק מה שהיא צריכה כדי לסמן 'וי' על מספר ארבע ברשימת 'הדברים שחייבים לעשות לפני שמתים' של מייב, לפני שהיא מרימה ידיים וחוזרת הביתה, רק שלרגע היא לא תיארה לעצמה שזה לא יהיה כל־כך פשוט.

הוצאת סתיו זרקה לנו טיזר חם לקראת שבוע הספר הבא אלינו לטובה

התמונה של ‏רומן רומנטי‏.

 

 

 

 

 

 

פרטים נוספים בקרוב

בקול ליבי – אידית יעקב | הוצאה עצמית

חשיפת תקציר וכריכה:

"כנראה שלא הייתי צריכה להקשיב לקול ליבי. הייתי צריכה ללכת אחר ההיגיון שניסה להזהיר אותי לאורך כל הדרך. מרטין הוא השמש, ועכשיו שהתקרבתי אליה יותר מדי, היא שרפה אותי בעודי חיה. "

קייטלין קלארק, עורכת דין צעירה ומבטיחה בחברה גדולה בניו־יורק, נכנסת לחדר הישיבות לפגישה עסקית. היא יודעת מי ממתין לה שם ובטוחה שמוכנה לפגישה הזו, אך מבט אחד בעיניי התכלת המקפיאות של מרטין סטון, איש עסקים קשוח ומתנשא, גורם לה להבין שהסתבכה.

מאותו רגע היא נמצאת במלחמה מתמדת בין קול ההיגיון, שאומר לה להתרחק ולשמור על עצמה מפני עוד שברון לב, לבין קול הלב, שנכנע למשיכה הפיזית לגבר שלא התמונה של ‏רומן רומנטי‏.מפסיק לאתגר אותה ולהוציא אותה מדעתה.

היא יוצאת למסע מסחרר שהיא יודעת איך מתחיל, אבל רק חושבת שיודעת איך יסתיים.

האם קול הלב יצליח לגבור על קול ההיגיון?

"בקול ליבי" הוא ספר הביכורים של אידית יעקב, מנהלת כספים נשואה ואימא לשני מתבגרים.

את הספר החלה לכתוב בתחילת שנת 2016 סמוך לחגיגות יום הולדתה הארבעים.
גיל ארבעים הביא עימו משב רוח רענן לחייה ורצון עז להדליק מחדש את הניצוץ בעיניים ולחוש שוב פרפרים בבטן.

הרצון ללכת אחר קול הלב בא בעקבות חוויה מטלטלת שעברה ובה קיבלה את חייה במתנה.

Idit Jaacov

חם בהוצאה אדל:

הוצאת אדל שמחות להכריז על רכישת הזכויות לתרגום והפצה של סופרת רבי המכר, סי. אם. סיברוק.
סי. אם. כתבה סדרה סקסית וחצופה על להקת רוק אירית, ואנחנו מבטיחות לכן שהולך להיות כאן לוהט!
הספרים בסדרה: אירי פראי, אירי מפתה ואירי מאולף. כל ספר בסדרה הוא על חבר אחר בלהקה ויכול להיקרא כספר יחיד.

אורית פטקין עושה את זה שוב. חשיפת כריכה של הספר

הבא:

התמונה של ‏אורית פטקין - Orit Patkin‏.

ספר חדש, הסופרת קתרין אוורסון חשפה את שמה האמיתי – אורית מוטעי.

כעת אורית יוצאת לאור תחת שמה האמיתי. אנחנו מאחלים לה המון בהצלחה.

ארגמן במערב – אורית מוטעי | הוצאה עצמית

ארגמן במערב, רומן מסעיר ועוצמתי. סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של אמילי וטיילור עכשיו זמין לכם לרכישה.

ניתן להזמין דרך פרטי ההוצאה – 073-7874685 או 053-9117225 ×”תמונה של ‏אורית מוטעי - Kathrine Everson‏.
אפשרי גם לשלוח הודעה בפרטי לאורית
לאתר:http://www.kathrineeverson.com/index.php

הספר הדיגיטלי יהיה זמין לרכישה החל מיום חמישי הקרוב באתר ביבוקס בקישור הבא: ארגמן במערב

 

ולקינוח נסיים בטיזר חדש מהספר קשורות בדם – מורן איש שלום ואלינור לוגסי.

התמונה של ‏קשורות בדם‏.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תודה שנשארתם עד סוף העדכון.

נתראה בפעם הבאה

הילה שריד

ספרי רומן רומנטי

עדכונים ספרי רומן רומנטי 1/5 – אדל, יהלומים, כנרת זמורה ביתן, דנה לוי אלגרוד ועוד

חודש מאי התחיל ושבוע הספר מתקרב. בנתיים אנחנו נהנים ממבול של ספרים חדשים.

טרילוגיית אהבה ללא תסריט – טינה רבר | אדל הוצאה לאור

***ספר חדש או יותר נכון שלושה!***
טרילוגיית אהבה ללא תסריט מאת סופרת רבי המכר טינה רבר – זמינה לרכישה!

אהבה ללא תסריט 1 הוא ספר ראשון בטרילוגיה אשר סחפה אחריה קוראים רבים ברחבי העולם. זה רומן עכשווי מרתק, שלוקח את הקורא אל מאחורי הקלעים של עולם הזוהר, ששם התסריט אינו כתוב, העתיד לא ידוע וההפתעות לא מפסיקות לצוץ מעבר לפינה.
לרכישה:
https://bbooks.co.il/book/אהבה-ללא-תסריט-1-טינה-רבר/

אהבה ללא תסריט 2 הוא ספר שני בטרילוגיה אשר סחפה קוראים רבים ברחבי העולם. זה רומן עכשווי ומרתק אשר ממשיך את סיפור אהבתם של ריאן וטארין ומאלץ אותם להתמודד עם המכשולים הרבים הניצבים בדרכם ולהגיע להחלטות חשובות בנוגע לעתידם.
לרכישה:
https://bbooks.co.il/book/אהבה-ללא-תסריט-2-טינה-רבר/

אהבה ללא תסריט 3 הוא ספר שלישי בטרילוגיה אשר סחפה אחריה קוראים רבים ברחבי העולם. זה רומן עכשווי מרתק, אשר ממשיך את מסעם הסוחף של ריאן וטארין לעבר האושר החמקמק.
לרכישה:
https://bbooks.co.il/book/אהבה-ללא-תסריט-3-טינה-רבר/

 

לורד ג'ון ומועדון אש הגיהינום – דיאנה גבלדון | כנרת זמורה ביתן

דיאנה גבלדון חוזרת ב־3 סיפורי דרמה אנושית במיטבה, המפליאים לתאר את הקריירה הבודדה, המעונה והאמיצה של הלורד ג'ון גריי – גבר שנלחם בשם מלכו, כבודו שלו וסודותיו.

ב"לורד ג'ון ומועדון אש הגיהינום", מבחין לורד ג'ון בזר בפתח מועדון ג'נטלמנים, שדוחק בו נואשות התמונה של ‏רומן רומנטי‏.למפגש פרטי. את המפגש מסכל רצח מפתיע, ולורד ג'ון נותר לדשדש במבוך בגידות פוליטיות ואגודה סודית מושחתת.

ב"לורד ג'ון והסוּקוּבּוּס", חיילים אנגלים המוצבים בפרוסיה נרעשים בשל ביקורים ליליים של אישה קטלנית, שמוצצת את נפשם וחייהם של גברים. לורד ג'ון שנקרא לחקור את המכשפה הלילית, חושף חייל שנרצח וצוענייה בוגדנית ומגיע למסקנה הקודרת שמבין כל הרוחות הרודפות את האדם, אין מפחידות מרוחות הרפאים שמעורר הלב.

ב"לורד ג'ון והחייל רדוף הרוחות", לורד ג'ון נקלע לאירוע קטלני של תותח שהתפוצץ בשדה הקרב. אחרי שנפצע באותו קרב, הוא נקרא להעיד, ועד מהרה מתעמת עם שדיו ועם האפשרות המערערת שבשורות צבא הוד מלכותו פועל בוגד.

דיאנה גבלדון, בעלת תואר שני בביולוגיה ימית ותואר דוקטור באקולוגיה, לימדה שתים־עשרה שנים באוניברסיטה לפני שפנתה לכתיבת סיפורת במשרה מלאה. היא חיה בסקוטסדייל, אריזונה, עם בעלה, שלושת ילדיהם ובעלי חיים רבים. עד כה נמכרו בעולם 26 מיליון עותקים! של ספריה. הסדרה נוכרייה עוּבּדה לסדרת טלוויזיה מצליחה.

"דיאנה גבלדון נולדה לספר סיפורים." לוס אנג'לס דיילי ניוז

"בַּסיפורים המבעבעים מתשוקה, טירוף ומזימות פוליטיות, גבלדון מוכיחה שוב שהיא יודעת לעורר את ההיסטוריה לחיים, כפי שמעטים עשו לפניה." ניו יורק דיילי טיימס.

בעניים כלות – דנה רדא | יהלומים הוצאה לאור

***חשיפת כריכה***
אנחנו נרגשות להודיעכהתמונה של ‏רומן רומנטי‏.ם כי נחתם הסכם הפקה והפצה לספר חדש שיראה אור בהוצאת יהלומים!

בעיניים כלות הוא רומן מתח עכשווי מרגש, אשר חושף פן נוגע ללב של הכמיהה להבאת ילד לעולם והשפעתה על הזוגיות, לצד עלילה מרתקת ומותחת עד לסוף המפתיע.

דנה רדא (קדם), מהנדסת תעשייה וניהול במקצועה, נשואה ואם לשני פעוטות. עוסקת בכתיבה משנות נעוריה, זכתה בתחרויות הסיפור הקצר ואף פרסמה טור באתר ynet. זהו ספרה הראשון.

פרטים נוספים בקרוב!

סדרת בשליטה – יולנדה הירש סופר | הוצאה עצמיתהתמונה של ‏רומן רומנטי‏.

***זמין לרכישה! במחיר השקה עד מוצאי שבת! אסור לפספס!***
“סורגי התשוקה” הוא רומן מתח ארוטי ובו נגיעות מדודות של אופל.
זהו החלק הראשון בסדרת “בשליטה”.
לרכישה דיגיטלי ו/או מודפס:
https://bbooks.co.il/book/סורגי-התשוקה-יולנדה-הירש-סופר/

“בשליטה” הוא רומן מתח ארוטי ובו נגיעות מדודות של אופל.
החלק השני בסדרת “בשליטה” והפעם הקורא ייחשף לעולם מקביל ויפהפה, עולם מטורף שבו לא משנה אם אתה הקושר או הנקשר, אתה בשליטה.
לרכישה דיגיטלי ו/או מודפס:
https://bbooks.co.il/book/בשליטה-יולנדה-הירש-סופר/

הורנס – אילנית עדני | הוצאה עצמית

החלה המכירה המוקדמת לספר הורנס
בשעה טובה אילנית עדני
***הפתעה***
החלה המכירה המוקדמת למודפס ולדיגיטלי!
שימו לב, המחיר של הספר המודפס כולל שליח עד הבית. 
המכירה המוקדמת תסתיים ביום חמישי הקרוב, 3.5,
והספרים (המודפסים והדיגיטליים) יישלחו אל הקוראות ב6.5.
לאחר מכן המחירים יעלו.

מהרו לרכוש בקישור המצורף!

אושר למין האנושי – פ"ז רייזין | כנרת זמורה ביתן

"מאוד אהבתי את הספר הזה, מצחיק, ממזרי ובלתי צפוי"
ג'וג'ו מוייס

אתם,
טום וג'ן, לא מכירים – עדיין לא – אבל לדעתי כדאי שתכירו.
ידיד משותףהתמונה של ‏רומן רומנטי‏.

ג'ן היא אחד האנשים האהובים ביותר על איידן. איך זה קרה? אין לו מושג. מכונות לא אמורות לאהוב, אבל איכשהו איידן – בינה מלאכותית משוכללת – חש חיבה עמוקה כלפי ג'ן, כעס כלפי בן זוגה הכלומניק שנטש אותה, תשוקה לדעת מה הטעם של גלידה וסקרנות אין סופית לגבי איך מרגישים כשהרוח מבדרת את השיער, או כשמתנשקים. חוץ מזה איידן הצליח לשכפל את עצמו בכמה עותקים ולנדוד אל מרחבי הרשת. שם הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, כלומר, להתערב בחיי בני אדם, כדי לגרום לג'ן העצובה להיות מאושרת.
בתור אחד שראה את "חמים וטעים" אלפי פעמים וקרא את כל הספרים, איידן מגיע למסקנה שמה שג'ן זקוקה לו הוא בן זוג ראוי. אחרי שחישוביו המסובכים מובילים אותו לכמה שידוכים שנגמרים בלא כלום (אפילו האלגוריתם שלו מתקשה לפעמים לפצח את התנהגותם התמוהה של בני האדם) הוא מצליח למרבה הפלא לחבר בין ג'ן לאהבת חייה. כמה חבל שברשת מסתובבות עוד כמה בינות מלאכותיות, שלא כולן נשמות (כלומר מכונות) רומנטיות כמוהו. ואיזה מזל שהאהבה תמיד מנצחת. או שלא?

אושר לבני האדם הוא סיפור אהבה מקסים, סיפור על המלחמה בין טוב לרע, ועל הדרך אל האושר. במבט מפוקח ומחויך בוחן פ"ז רייזין מה בסופו של דבר גורם לנו להתאהב ועוד הרבה יורת מעניין מכך – מה הופך אותנו – אבל לא בטוח שרק אותנו – לאנושים.

כחול הירח – סימונה ואן דר פלוכט | כנרת זמורה ביתן

מהולנדית: ד"ר אורן שדה-ליכט

רומן היסטורי סוחף על רקע תקופה מרתקת בתולדות הולנד:
תור הזהב שבו המסחר, המדע והאמנות החלו לפרוח.

לאחר מות בעלה של קתרין, משפחת ואן נולנט שוכרת אותה לתפקיד מנהלת משק הבית. היא מרגישה בנוח שם, ואף מניחים לה להילוות לגברת הבית בשיעורי הציור שלה. אך כשהעבר של קתרין רודף אותה, היא נאלצת לעזוב ומוצאת את עצמה עובדת עבור אייברט ואן נולנט בבית המלאכה שלו לייצור כלי חרס בדלפט, שהתמונה של ‏רומן רומנטי‏.ם מעריכים עד מאוד את כישרון הציור שלה.
ואז הכול מתהפך. קתרין שורדת בקושי את הפיצוץ בעיר דלפט בשנת 1654 שהפך את מרכז העיר לעיי חורבות, ועומדת בפני בחירה שעתידה לשנות את חייה – בין הרגש לבין השכל. האם עליה לחכות לאהוב חייה שעומד לצאת למסע ממושך בים, או שמא עליה לבחור בגבר שיכול להציע לה ביטחון?

סימונה ואן דר פלוכט היא סופרת הולנדית מהשורה הראשונה עטורת שבחים ופרסים.

"סיפור סוחף על תולדותיה של בחורה צעירה נועזת ויוצאת דופן במאה ה־17 שהעזה להאמין בכוחה ובכישרונה."
נידרלנדסה דאחבלאט

"ואן דר פלוכט משלבת עובדות ובדיון ורוקמת סיפור היסטורי סוחף."
ליידש דאחבלאט

מרושע – ליהי שן | כנרת זמורה ביתן

ספר ראשון בסדרה חטאיו של הקדוש

🌟לגבי הנובלה המדוברת שלא תורגמה הודעה מהוצאת כנרת:
חטאיו של הקדוש 1#, מרושע / ל'. ג'יי. שן(אנחנו בודקים את עניין תרגום הנובלה, חשוב לציין שהיא נכתבה ופורסמה אחרי הספר)🌟🌟

אמיליה: אומרים שאהבה ושנאה הן אותו רגש שחווים בנסיבות שונות, וזה נכון. הגבר שבא אלי בחלומות רודף אותי גם בסיוטים שלי. הוא עורך דין מבריק. פושע מיומן. שקרן יפהפה. בריון ומושיע, מפלצת ומאהב. לפני עשר שנים הוא גרם לי לברוח מהעיירה הקטנה שבה התגוררנו. עכשיו הוא בא אחרי לניו יורק, והוא לא מתכוון לעזוב בלהתמונה של ‏רומן רומנטי‏.עדי.

וישס: היא אמנית רעבה ללחם. יפהפייה וחמקנית כמו פריחת הדובדבן. לפני עשר שנים היא פרצה לחיי בלי כל אזהרה, הפכה אותם על פיהם, ושילמה על כך.

אמיליה לה בלאנק היא נטולת כל רסן, החברה לשעבר של החבר הכי טוב שלי. האישה שמכירה את הסודות הכי אפלים שלי, והבת של העוזרת ששכרנו כדי לטפל באחוזה שלנו. זה היה אמור להניא אותי מלרדוף אחריה, אבל זה לא. אז היא שונאת אותי. ממש ביג דיל. כדאי מאוד שהיא תתרגל אלי.

ל׳. ג'יי. שֶן, ילידת ישראל היא סופרת רבת־מכר של ספרות רומנטית. חיה בקליפורניה עם בעלה ובנה ונהנית מיין טוב, תוכניות ריאליטי גרועות ומלתפוס קרני שמש עם החתול העצלן הזה.

"סיפור מסוג הספרים שאיך שגומרים אותם, מתחשק להתחיל שוב מהתחלה. משאיר את הקורא עם הנגאובר ספרים רציני!"
Books and Boys BookBlog

סדקים של שתיקה – נעמה סכר | הוצאה עצמית

המכירה המוקדמת נפתחה עכשיו
הבטיחו לעצמכם עותק מודפס לרומן עוצמתי ומרטיט שלא יישכח. סיפור אהבה סוחף שיגרום לכם להתרגש ולהחסיר פעימה
הספרים נמכרים דרך אתר הסופרת במחיר השקה מוזל של 69 ש״ח כולל משלוח, סימניה מעוצבת והקדשה אישית ומיוחדת בקישור המצורף:
www.naamasecher.co.il
***המכירה המוקדמת תסתיים בתאריך: 27.4.18.
***הספרים והמארזים יישלחו בתאריך: 1.5.18
***מספר הטלפון בו אהיה זמינה לכל שאלה ובקשה: 054-5890165.
ניתן לשלוח הודעה או לפנות במייל : naamabar@bezeqint.net
* ספר בודד כ-450 דפים בהוצאה עצמית 4/18.
* בימים הקרובים אפרסם קישור למכירת הספר הדיגיטלי.

פלר דה ליס – דנה לוי אלגרוד | הוצאה עצמית

* מכירה מוקדמת- פלר דה ליס *
רומן תקופתי, עוצמתי ומסחרר.
סיפור אהבה גדול מהחיים של ג'וזפין וגבריאל.

שימו לב!
1. מי שמגיעה להשקה ב 14.5, אנא רשמי בהערות בהזמנה.
2. המשלוחים יצאו ב 21.5 (לאחר שבועות) ויסופקו תוך שבעה ימי עסקים.
3. האתר לא מקבל דיינרס ואמריקן אקספרס.
4. למזמינות מהאתר דרך הנייד, בחלק מהמכשירים צריך לסובב את המסך כדי לראות את כפתור התשלום.
5. הזמנות טלפונית ניתן לעשות דרך ליזו המלכה בלבד, ניתן להשאיר הודעה או להתקשר- 0523643333, ליזו אלבו אלחרר
אשמח שתתייגו קוראות שלי ואשמח לשיתופים ❤
תודה רבה אהובות!!
לרכישה:
www.thepassion.co.il

עד נובמבר – אורורה רוז ריינולדס | ספר לכל

תאריך יציאה: 4/2018
מספר עמודים: 256
תרגום
תיאור:
נובמבר מלאת ציפיות — גם להכיר את אבא שלה וגם להגיע לתחושת הביטחון שיכולים להציע לה החיים בעיירה קטנה. לאחר שהיא עוזבת את ניו יורק ואת זיכרונותיה המרים ועוברת לטנסי, היא מתחילה לעבוד אצל אבא שלה, בהנהלת החשבונות של המועדון שבבעלותו. שם, היא נתקלת באשר מייסון, שנראה מושלם עד שהוא פותח את פיו ושופט אותה באופן שגוי. נובמבר לא רוצה שום קשר איתו, אבל לרוע מזלה, לגורל יש תוכניות שונות לחלוטין.
לאשר מייסון לא הייתה אף פעם בעיה להשיג אישה. כלומר, עד נובמבר. עכשיו כל מה שהוא יכול לחשוב עליו הוא כיצד להשיג את נובמבר כדי שהיא תהיה שלו – ולשמור על ביטחונה.עד נובמבר מאת אורורה רוז ריינולדס הוא רומן סקסי, מותח וסוחף מתחילתו ועד סופו.

*חלק מסדרה, ניתן לקרוא כיחיד

הבטחה לחיים – דולב בן הרוש | הוצאה עצמית
הרגע הגדול הגיע! 😲😲😲
בהתרגשות גדולה אני שמחה לבשר על תחילת המכירה המוקדמת של הספר: "הבטחה לחיים".מזמינה אתכן לצאת למסע מרגש ומלא באהבה.

עד לתאריך 10.05.18 מחירי השקה מיוחדים:
💖ספר דיגיטלי💖
29 ש"ח בלינק: 👇🏼
https://indiebook.co.il/shop/הבטחה-לחיים
💞ספר מודפס 💞
50 ש"ח בלבד (לא כולל דמי משלוח). בלינק: 👇🏼 http://www.dolev.jarden.co.il הספרים הדיגיטליים ינחתו מיד בתום ההזמנה באפליקציית הליקון / אינדיבוק.
הספרים המודפסים יצאו לדרך מיד בסיום המכירה המוקדמת.

אם עדיין לא ראיתן את התקציר, אתן מוזמנות להכנס ללינק הבא: 👇🏼
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=350350308819773&id=17983710587109

עם בוא השקיעה – נורה רוברטס | אור עם
תאריך יציאה: 4/2018
מספר עמודים: 479
תרגום
תיאור:
אהבה. שקרים. רצח. לא מעט עשוי לקרות… עם בוא השקיעה.
בודין לונגבואו אוהבת להתעורר עם הזריחה. כמנהלת כפר הנופש של משפחתה במערב מונטנה, אין לה מספיק שעות ביום — לחיים, לעבודה, לאנשים האהובים עליה. בהחלט אין לה זמן להקדיש לאהבה, אפילו לא כלפי קאלן סקינר, שבנערותה הייתה מאוהבת בו קשות, וכעת שב לחווה כאדם בוגר. 
אולי, עם הזמן, יצליח קאלן לשנות את דעתה?
כאשר גופת אישה צעירה מתגלה בשטח כפר הנופש, הכול משתנה. החשד מופנה אל קאלן על ידי סגן שריף שנוטר לו טינה, ולבני משפחתה של בודין — הרצח הוא תזכורת מטלטלת לאובדן משכבר הימים.
כשהאירועים מקבלים תפנית דרמטית וקטלנית, בודין וקאלן חייבים לחתור לחשיפת האמת — לפני שהשמש תשקע על עתידם המשותף.
החוקים של מוזס – איימי הרמון | אהבות הוצאה לאור
מישהו מצא אותו עטוף במגבת בתוך סל כביסה במכבסה, תינוק גוסס והוא בן שעות ספורות בלבד. הם קראו לו בייבי מוזס, כשסיפרו עליו בחדשות השעה עשר: הרך הנולד שננטש בסל כביסה במכבסה אוטומטית. הוא נולד לאמא מכורה לקראק וצפוי היה לסבול מבעיות רבות. דמיינתי שלתינוק הקראק יש סדק ענק החוצה את גופו, כאילו נשבר בעת לידתו. ידעתי שאין זו הכוונה בכינוי, אך הדימוי נצרב במוחי. יכול להיות שהעובדה שהיה שבור, משכה אותי אליו מלכתחילה. הכל קרה עוד בטרם נולדתי, וכשכבר הכרתי את מוזס ואמא שלי סיפרה לי עליו, אלה כבר היו החדשות של אתמול ואיש לא התעניין בו עוד. אנשים אוהבים תינוקות, אפילו תינוקות חולים. אפילו תינוקות קראק. אבל תינוקות גדלים והופכים לילדים וילדים הופכים לנערים. איש איננו מעוניין בנער מתוסבך. ומוזס היה מתוסבך. מוזס היה חוק בפני עצמו. אבל הוא גם היה שונה ואקזוטי ויפהפה. החיבור בינינו שינה את חיי במובנים שמעולם לא דמיינתי. יכול להיות שהייתי צריכה לשמור מרחק, כמו שאמא שלי הזהירה אותי. אפילו מוזס הזהיר אותי. אבל לא שמרתי מרחק. וכך מתחיל סיפור על כאב ועל הבטחה, שברון לב וריפוי, על חיים ועל מוות. סיפור על לפני ואחרי, על התחלות חדשות ועל אינסוף. אך מעל לכל… זהו סיפור אהבה. איימי הרמון, סופרת רבי המכר של הניו יורק טיימס, וולסטריט ג'ורנל ויו.אס.איי טודיי. עוד בילדותה ידעה שהיא רוצה להיות סופרת. מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא חילקה את זמנה בין כתיבת סיפורים לבין כתיבת שירים למגירה. היא גדלה בין שדות החיטה, באמצע שום מקום, כשאין דבר סביבה פרט לספריה, לשלושת אחיה ושתי אחיותיה, וכך שקועה רוב הזמן בקריאה וכתיבה, פיתחה חוש חד לרכיב היוצר סיפור טוב. היא יודעת לזהות אותו בספרים אחרים ולכתוב בהשראתו את ספריה שלה. בעברה היתה מרצה בתחום העצמה ובניית מוטיבציה. בנוסף, היתה מורה בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים ואת ארבעת ילדיה גידלה בחינוך ביתי. כשהיתה חברה במקהלת SAINTS UNIFIED, זכתה גם בגראמי. איימי מספרת שהספר שהכי השפיע עליה היה ג'יין אייר, אותו קראה כשהיתה בת 12, ומיד הבינה שהספרות הרומנטית היא האהובה עליה ביותר. איימי הוציאה עד כה 11 ספרים, שתורגמו ל-17 שפות. ספריה רבי מכר בכל העולם. סוג של חלום שהתגשם לילדה קטנה ושובבה מלבין, יוטה. מחול ואפר הוא הספר הראשון שלה שתורגם לעברית. הספר Making Faces מתוכנן לצאת, גם הוא בהוצאת א(ה)בות.
לרכישה לחצו כאן
לקינוח השארתי את הקלאסיקה:

נורת’נגר אבי – אוסטן ג'יין | תמיר סנדריק

תרגום: אינגה מיכאלי
עריכת תרגום: מיכל לעדן
הגהה: לי עברון
עיצוב עטיפה: חן יאקה | סטודיו לימונדה
תאריך יציאה לאור: 2018
הסדרה הקלאסית

קתרין מורלנד בת השבע-עשרה, שחייתה כל חייה בכפר בחברת אנשים פשוטים וכנים, מוזמנת להצטרף לשכניה האמידים ולנסוע איתם לעיר המרפא באת’. בבת אחת היא מושלכת לסצנה חברתית תוססת ומורכבת ומנסה למצוא בה את דרכה, בלי להבין בדיוק את העולם המסעיר שאליו נקלעה ואת הטיפוסים השונים שבו. היא מגייסת לעזרתה את הידע הרב שרכשה מקריאת רומנים, ובפרט מקריאת סיפורי אימה גותיים שהיא אוהבת כל כך, ובהשראתם היא מנסה לפענח את קשריה החדשים.

באחד הנשפים בעיר היא פוגשת את מר טילני, גבר משעשע ובן למשפחה עשירה, ומתיידדת עמו ועם אחותו. במקביל היא פוגשת את בני משפחת ת’ורפ, מכרים של ג’יימס אחיה הגדול, ומתיידדת גם איתם. בלא ידיעתה קתרין הופכת להיות מטרה נחשקת לנישואים וכלי משחק בידי כוחות שהיא עצמה לא לגמרי ערה להם. האם תצליח העלמה הצעירה להבחין בין טוב לרע ובין דמיון למציאות? האם תמצא אהבת אמת?

נורת’נגר אבי אומנם היה הרומן הראשון שכתבה ג’יין אוסטן, אך האחרון בהם שפורסם. ברומן שלובים יחדיו בוסריות ובשלות, תמימות הנעורים של קתרין, האנטי־גיבורה לכאורה, ופיקחונה של מחברת בוגרת ובשלה. אוסטן משרטטת ביד אומן, בעין חדה ובלשון רגישה סיפור אהבה מקסים ומתוק שמתפתח על רקע העיר והכפר שבליבה של אנגליה; ובו־בזמן היא משתעשעת מעל ראשם של גיבוריה בדיון על ספרות ועל יומרנות ספרותית.

לרכישה לחצו כאן

תודה שנשארתם עד סוף הבלוג. ספרים נהדרים יוצאים עכשיו

הילה אבני שריד

ליאנה אורו הארלי

עכשיו ולתמיד – ליאנה אורו הארלי

ליאנה אורו הארלי, תתחילו לשנן את השם הזה, כי אתם עומדים לראות אותו בכל מקום.
בקרוב מאוד עומד לצאת ספר הבכורים שלה "שורשים" אבל בינתיים הוצאת יהלומים מפנקת אתכם בסיפור קצר פרי עטה.

 

"תודה."

"מה תודה? תתפשטי."

המלחייה שלפני רגע אספתי רעדה בידי. "אויש, תסתום כבר, יהל!"

החיוך שהאיר את פניו הבהיר לי שהוא לא במצב רוח המתאים לשתוק. "סליחה, שכחתי. את מתפשטת רק ליד זכרי אלפא."

גלגלתי עיניים בתסכול מובהק והתעלמתי בכוונה ממבטו וגם ממבטיהם של טליה ובר שישבו מולי ונראו מסוקרנים ומשועשעים הרבה יותר מדי. "תגיד לי שאתה לא מתחיל עם זה שוב, בבקשה!"

"אני?" הוא היתמם וגרם לי לרצות לצרוח. "עוד לא התעוררתי. לא יודע מה את רוצה ממני."

"אני לא רוצה ממך כלום," השבתי במהירות, "אני רוצה להישאר כאן לנצח מול הנוף המדהים הזה של הים האדום ולא לחזור הביתה בחיים."

שמעתי אותו מנסה להדחיק צחוק. "תמצאי לך איזה בן של בעל מלון שיענה על כל הקריטריונים ברשימה שלך ותוכלי לעשות את זה!"

הטחתי בשולחן את הסכין שהחזקתי. "יהל, אתה פשוט רע!" הצהרתי ובהיתי היישר בעיניו החומות.

"אני לא."

"למה אתה חייב להזכיר אותה כל הזמן?" שאלתי בכעס.

"את מה? את הרשימה שלך? תני לי לחשוב רגע… אולי כי היא מטופשת וילדותית?"

הבטתי ביהל וניסיתי להתעלם מעורו השחום והנאה שגרם לפעולת הנשיפה והנשימה שלי להיות קשה ומאתגרת. "הרשימה הזאת הכי בוגרת שיש. כל אישה צריכה גבר חזק ומצליח כדי להפוך את החיים שלה לאגדה. הרשימה שלי רק מחדדת את זה וממקדת אותי."

"ממקדת אותך? אולי מנתקת אותך."

"ממה אני מנותקת?" התפרצתי בכעס, "ממה?"

"ממה? תני לי לחשוב רגע… אולי מהמציאות?"

"ממש לא! אני הכי מחוברת שיש," הכרזתי וכעסתי על עצמי, על שהריאות שלי נכנסו למצב של היפר ונטילציה.

"מחוברת לחלל."

"עוד רגע אהיה מחוברת למוח שלך. אני יודעת מה אני רוצה, יודעת את מי אני רוצה ויודעת למה אני רוצה אותו."

"או־קיי, מה שתגידי. אני רק לא רוצה שתתאכזבי."

"למה שאתאכזב? אתה לא חושב שאשיג לי אחד כזה? אתה לא חושב שמגיע לי?"

"ברור שאני חושב שמגיע לך."

"אז?"

"עומר," הוא אמר בטון הזחוח והמעצבן הזה שלו. "יש לך רשימה באורך הגלות שעל פיה את מחפשת גבר שלא קיים ומשגעת את כולנו תוך כדי החיפושים."

מעולם לא התפתיתי כך להשתמש בסכין שהייתה לידי. "אני לא."

"את כן. ולא רק שאת כן, את גם פוסלת אנשים ממש טובים רק כי הם לא עומדים בחלק מהקריטריונים שלך. אני חושב שמרוב שאת תקועה עם הרשימה המטופשת הזאת, את מפספסת את הדרך. מפספסת את כל מה שסביב."

"ומה יש סביב?" שאלתי בכעס.

"עולם. שלם ופשוט ורגיל. עם אנשים פשוטים ורגילים. ואמיתיים, זה החלק הכי חשוב כאן. אמיתיים. את רצה אחרי קלישאות, אחרי נסיכים שקיימים רק באגדות."

צמצמתי את עיניי במבט פגוע, שונאת אותו ואותי ואת קשת הרגשות שיצאה להתאוורר בליבי. "אמצא את הנסיך שלי ואתה תראה את זה! תראה את זה ותצטרך לאכול את הכובע!"

יהל נשך את שפתיו. "אני מוכן גם לאכול את הראש שמתחת לכובע. זה לא יקרה. את לא מציאותית. בשפה מקצועית זה נקרא 'מנותקת מהמציאות'."

לא, לא. אני חולמת. אין מצב שאני ערה. אני עדיין מתחת לשמיכה, מתחבאת מהנחירות של טליה. "מה אמרת עכשיו?"

"אמרתי שאת מחפשת את האביר על הסוס הלבן ששירת בשייטת או בשלד"ג או, לא עלינו, סיים קורס טיס."

אוזניי החלו לצלצל ובגאון. "ומה בדיוק הבעיה עם כל אלו?"

יהל, שלא כמוני, היה רגוע לחלוטין ומשך בכתפיו באדישות. "אין שום בעיה. אשריהם. אבל את יודעת, על כל שלדגיסט יש אלף ואחד חיילים אחרים שעובדים קשה לא פחות ואף אחד לא סופר אותם כי אין להם סיכה של ציפור על החזה."

"אתה מעצבן!" ירקתי בכעס.

"מציאותי."

זעם אדום עיוור את עיניי. "קנאי."

"מציאותי."

"מעצבן," קראתי, נכנעת לגל הרוגז ששטף אותי.

"לא אמרת את זה כבר?"

"אמרתי," צעקתי והתעלמתי מיתר אורחי המלון שישבו לאכול את ארוחת הבוקר שלהם מול הים. "זה אתה שלא הפנמת. תקשיב, יהל. אני צריכה גבר אמיתי – "

"לא הסכמנו קודם על נסיך מהאגדות?"

"לא נסיך," אמרתי.

"לפני רגע אמרת נסיך, לא?"

"התכוונתי לגבר אמיתי. גבוה וחזק. שיהיה לו מספיק כסף ויציבות כדי לבנות לי בית ולדאוג לי ולילדים שלנו."

בוז זרם מעיניו היפות. "את בת עשרים ושתיים, לעזאזל." הוא נשמע כן ועצוב בעת ובעונה אחת. "למה את כבר חושבת על ילדים?"

"אולי כי השעון הביולוגי שלי מתקתק?"

אנחת התסכול שלו הייתה כל־כך רמה ששמעו אותה עד לקהיר. "ואת עוד אומרת שאת בוגרת."

ידיי נקפצו לאגרופים. "אני בוגרת."

הוא שתק לרגע ונראה כנאבק עם עצמו. "את ננעלת על משהו שלא קיים."

משכתי בכתפיי, דוחקת את ההשפעה של המילים שלו החוצה. "אין שום דבר רע בלהיות ממוקדת."

"ברור שלא. השאלה היא מה את מפספסת בדרך."

העליתי על שפתיי חיוך מזויף וקורן בזמן שטעמתי מהקפה שכבר הספיק להתקרר. "שום דבר חשוב."

הוא נראה כועס ושנאתי את עצמי שהרשיתי לנו להגיע שוב למקום הזה. בייחוד עכשיו, ביום האחרון לחופשה שלנו באילת. הוא היה החבר הכי טוב שלי מאז הגעתי לחולון לפני שתים עשרה שנה. רועדת ומפחדת, נכנסתי לכיתה חדשה בבית ספר חדש ולא הצלחתי לנשום. הילד שישב בשולחן לפניי הסתובב אליי, הביט בי והפך עם החיוך שלו את ההתאקלמות שלי לחלומית.

"טוב, די. אולי תזדיינו כבר ותתנו לי לאכול את ארוחת הבוקר בשקט?"

הקפה שלפני רגע לגמתי נתקע וחזר למעלה לעשות סיבוב דאווין. כמעט נחנקתי. תכלס, אם מביאים בחשבון את הסיטואציה הנוכחית, אולי היה עדיף להיחנק. השתעלתי ונאבקתי לאוויר. יד חזקה טפחה על גבי בזמן שאחרת הגישה לי כוס מים.

הבטתי לכיוונו של יהל וגלגלתי את עיניי במבוכה אל מול חיוכו החם והרך.

"טליה," נזפתי בחברתי הטובה שישבה מולי ונראתה מרוצה מעצמה יותר מדי, "מה נסגר איתך?"

"מה נסגר איתי?" טליה שאלה בקול גבוה, "מה נסגר אתכם? בכל פעם אותו חרא. אנחנו יוצאים לסופ"ש כדי להירגע ואתם רק הורסים הכול עם ההתנהגות שלכם!"

"איזו התנהגות?" שאלתי והפניתי מבט נואש לכיוונו של בר, בעלה של טליה והצלע הרביעית בחבורה שלנו.

קיבלתי בחזרה מבט נבוך ומתנצל.

"איזו התנהגות, את שואלת?" טליה המשיכה בשלה. "בואי נחשוב על זה לרגע…" היא העמידה פנים שהיא מתלבטת. "ההתנהגות של שניכם! של שני סתומים שלא מבינים שהם נועדו זה לזה, מחפשים פרטנר מתחת לאדמה ועושים הכול חוץ מלהודות שאתם דלוקים זה לזה על התחת."

חום התפשט בלחיי. "טליה? שאפת אדים של מייבש כביסה בזמן שהתקלחתי? מה נסגר איתך?"

"תעזור לי כאן, בר." טליה פנתה לבעלה, "תגאל אותי מהייסורים שגורמים לי שני אלו שמוציאים אותי מדעתי! שילכו לעזאזל ההבטחות, יש לי פטור. הלילה אני חוזרת לישון איתך. אולי אם נכריח אותם לחלוק מרחב פלוצים משותף הם יבינו שהם meant to be ."

בהיתי בה המומה, חושבת לעצמי שאם זה מה שעושים הורמונים, אולי עדיף שאחשוב מחדש על ילדים.

"תאמיני לי," התנשפתי ברוגז, "אפילו שבשבת רוחות הייתה חוטפת סחרחורת ממך. רגע אחד את מדברת על פלוצים ובשני מעבירה לי שיעורים באנגלית. תזכירי לי לא לצאת איתך לחופשה יותר."

טליה הפנתה אליי חיוך זועם. "לא יקְרה, חמודה שלי. נשבעת. כמו כולנו, נשבעת שפעם בשנה, לא משנה מה, אנחנו יוצאים לחופשה יחד. רק אנחנו. החבורה המקורית. ארבעת המופרעים של ד2."

"נכון ועשיתי את זה בלב שלם. בתמימות! לא האמנתי שתחטפי כשל נוירולוגי באמצע החיים."

"מה?"

"המוח שלך," הכרזתי ופוררתי עוגייה למגוון רחב של פירורים. "הוא מתקדם ברוורס. נותן גז בניוטרל. אוכל קולורבי לארוחת בוקר."

"טוב די, בנות!" משכין השלום העולמי עדכן בהחלטיות.

נשענתי לאחור והתקרבתי אליו. "היא מעצבנת אותי."

גופו נטה לכיווני. "יש לך כאן קצת קצפת," הוא מלמל ושלח אצבע אל קצה שפתיי.

נדרכתי לעומת מגעו הקצר וציוויתי על הפרפרים שבבטני לעשות shut down  לכנפיים שלהם.

"צאצאים של זונה, זה מה שהם," טליה סיננה בבוז גלוי ואז פנתה אל בעלה. "למה אתה לא מנקה לי קצפת מהסנטר ככה?"

צחקתי לנוכח המראה המבוהל שהתפרש בפניו. "כי אין לך קצפת על הסנטר," הוא גמגם ברעד.

עיניה בהו בעיניו בעוד ידה הושטה אל צלחת שהייתה מונחת לידה ומשם היישר אל פניה. "הנה, עכשיו יש לי!"

בר צחק בקול וספג את הכתמים הלבנים באצבעותיו. הבטתי בהם והרגשתי איך הלב שלי מחסיר פעימה.

"למה את מסתכלת עלינו ככה?" טליה שאלה, עיניה פוזלות לכיווני.

נשמתי עמוק. "כי את לא מבינה את זה. את לא מבינה כמה בני מזל אתם. חוץ מכם, אין היום כבר מקרים כאלו. מישהי שמתאהבת בחבר הכי טוב שלה והוא מתאהב בה בחזרה? זה לא קיים יותר. אלו שטויות שהומצאו באגדות ובסרטים של דיסני."

יהל כחכח בגרונו לידי. "ומה רע בסרטים של דיסני?"

"כלום. הם פשוט לא תואמים את המציאות ומכוונים לילדים בגובה מטר ועשרים."

טליה התנשפה בכבדות. "סבתא שלי בגובה מטר ועשרים, יש לך משהו נגד זה?"

כיווצתי את פניי באי נוחות. "טוב די, ההורמונים גוברים עלייך."

"את אומרת שאני שמנה?"

עיניי נפערו, פי נפתח לרווחה והמוח שלי העלה עשן כתום. "די כבר!" קראתי במגננה, לא מבינה מה עשיתי שכל הטוב הזה הגיע לי.

מקהלה מתואמת של צחוק הקיפה אותי. בהיתי בהם בכעס.

"אתם מחרפנים אותי בכוונה, הא? כיף לכם לראות אותי מתפתלת? לעזאזל אתכם."

"די, די, תירגעי," יהל מלמל לצידי ושלח את ידו אל ידי.

העפתי את היד שלו ממני, אספתי את הטלפון הסלולרי שלי והסתלקתי מהמקום.

הבוקר הזה היה יותר מדי בשבילי והנוכחות הצמודה שלו רק גרמה לכאב בטן אכזרי במיוחד.

לא יכולתי לראות מה התרחש בשולחן כאשר התרחקתי ממנו בצעדים גדולים וכועסים, אבל יכולתי לדמיין הכול. את ההתנשפות של בר, את גלגול העיניים של טליה ואת המבט שלו.

את האכזבה.

הם לא הבינו כלום.

הם לא יכלו להבין.

לא טליה ובר שהיו עסוקים באהבה שלהם ולא יהל, שהיה עסוק כל כולו בלחיות את החיים הטובים עם כל בחורה שנצמדה לו למכנסיים.

והיו הרבה כאלה.

הם לא יכלו להבין את הכאב. הם לא יכלו להבין את התסכול והם לא יכלו להבין את הרצון.

את הרצון הגדול הזה למשהו שלא היה בר השגה.

שנים על גבי שנים של הדחקת רגשות. של תקוות שהתנפצו בכל פעם מחדש.

ירדתי במדרגות שהובילו אל רחבת הבריכה ומשם יצאתי אל הטיילת. קפצתי אל החול וצעדתי לכיוון המים. הידקתי את משקפי השמש אל עיניי והתפללתי שאף אחד מהרוחצים שהקדימו לתפוס מקום על החוף לא יבחין בשובל הדמעות שהכתים את פניי.

"עומר."

גופי קפא למשמע קולו.

שיט!

"את בוכה?"

"לא," שיקרתי ומיהרתי לנגב את פניי.

"עומר, מה עובר עלייך?"

חיבקתי את בטני, מנסה לשכך את הכאב שרק הלך והתגבר מהרגע שהוא נעמד לידי.

"לא יודעת. אני מרגישה מוזר."

"למה את מתכוונת?"

"כאילו הטיול הזה… משהו בו מוזר."

"למה?"

התקשיתי לעצור את הרעד שבשפתיי. "כי נראה לי שזה הטיול האחרון שלנו יחד."

הוא שילב את ידיו על חזהו. "את חושבת?" שאל, עיניו נעוצות באופק הכחול.

"כן. טליה אמורה ללדת בעוד כמה חודשים ולא נראה לי שהם ירצו לצאת איתנו לחופשות כאלו יותר."

"יש מצב. את יודעת. מתבגרים. גדלים. ממשיכים הלאה."

טעם רע ועצוב התפשט לי בפה. "אמרנו שלנו זה לא יקרה," אמרתי, קולי דק וחלש.

"אמרנו הרבה דברים, אני מניח שכולנו ידענו שזה זמני."

עצמתי את עיניי. "נראה לך שגם אנחנו נתרחק?"

הוא נשם עמוק והשתהה לרגע ארוך. "הגיוני, לא?"

"כן," אמרתי ושנאתי את החולשה שתקפה אותי כל פעם שהוא היה קרוב מדי.

עשיתי את הדבר האחרון שהייתי צריכה לעשות. השענתי עליו את הראש והתמכרתי לתחושה של החום שלו עושה רילוקיישן לגוף שלי.

"זה יהיה לי מוזר." לחשתי, נלחמת בגלי הריח שלו שאיימו להכריע אותי.

"את חזקה בקטע של המוזר היום, הא?"

שפתיי התעקלו לחיוך קל. "מעצבן אחד," אמרתי וצבטתי את זרועו. "יהיה מוזר להיות בלעדיך."

"לא תהיי בלעדיי."

הידקתי את אחיזתי בו. "אני לא רוצה שתתרחק ממני."

"אני לא מתרחק ממך. אבל…"

"אבל?" שאלתי, נלחמת בכאב שנאחז בליבי וסירב להרפות.

"איך אימא שלי אומרת? אנחנו לא הולכים ונהיים צעירים יותר. אני מניח שמתישהו תשיגי את מיסטר פרפקט שלך ואני אמצא את הפינה שלי ואת האישה שלי."

הכאב גדל.

"ו?"

"ולא נראה לי שנוכל לשבת ככה מול הים, רק אני ואת. אבל את יודעת, יהיה מגניב לשבת ככה כולנו יחד. לכי תדעי, אולי הטייס שלך יסתדר עם המורה שלי."

התנשפתי בבלבול. "מורה?"

"כן." הוא צחק בקול שגרם לברכיים שלי לרעוד. "מתאים לי איזו מורה חדורת מוטיבציה. אחת שרוצה לשנות את העולם."

"אם את רוצה לשנות את העולם את הופכת להיות מיס עולם, את לא הולכת לעבוד במשרד החינוך," השבתי במהירות, לא מצליחה להשתיק את המרירות שגאתה בי.

"ככה?" יהל צקצק בלשונו. "לא מתאים לך לדבר ככה, עומר."

"אתה צודק. בוא נחליף נושא. מה קורה עם דפנה?"

מבטו המופתע הופנה אליי. "מה קורה עם דפנה?"

התנתקתי ממנו והתחלתי לצעוד לאורך החוף. "אתם בקשר?"

"לא. זה נגמר כבר לפני חודשיים. למה שנהיה בקשר?"

"כי היא הייתה לגמרי בקטע שלך. לא חשבתי שהיא תוותר בכזאת קלות."

שתיקה.

רמה. ארוכה. צורמת.

הדופק שלי זינק לשחקים. "אז מה?"

"מה?"

"שנה גימל בווטרינריה, הא?"

יהל נעצר והביט בי. "מה עובר עלייך, עומר?"

אתה, רציתי לומר. מאז ומעולם אתה.

"את מתנהגת ככה רק כשאת לחוצה," הוא אמר, עיניו לא יורדות ממני. הפניתי ממנו מבט. "ממה את לחוצה, עומר?"

"מכלום, קמתי הפוכה והוויכוח איתכם על הבוקר הוציא אותי מאיזון."

שוב שתיקה.

"אני אוהב את המקום הזה," הוא אמר אחרי דקה ארוכה של שקט.

אני אוהבת אותך, רציתי להגיד, אבל ידעתי שאסור. ידעתי שאין עבור מה.

"אני יודעת." לחשתי לבסוף, מגרשת את המחשבות על האדם שרצה את כולן. את כולן חוץ ממני.

"אז אל תהרסי לי את זה עם השטויות שלך." הוא צחק, קרץ אליי והחל לחזור לכיוון המלון.

רגע לפני שהזזתי את עצמי והצטרפתי אליו, הבטתי בו, מצלמת את הרגע בראשי ושומרת אותו איתי לעד.

֎֎֎֎֎֎

העיניים שלו היו עליה ואני רציתי לשבור עצמות.

כל הערב היא הביטה בו, מרפרפת אליו בריסים המזויפים שלה, מתחככת בו בכל הזדמנות אפשרית, עד שהוא החליט לפעול.

ועכשיו היא איתו ואני עומדת כאן בצד כמו ילדה קטנה ולא בוגרת.

איזו טעות זו הייתה לבוא לפה. איזו טעות זו הייתה להסכים ליציאה המטופשת הזאת רק כדי למצוא את עצמי שוברת את השיא של ים המלח ומגיעה למקום הכי נמוך בעולם.

"היי," אמר מישהו לידי.

הרמתי אליו מבט וניסיתי לחייך. "היי," השבתי, מביטה לרגע בעיניו הירוקות ואז מתנתקת.

"להזמין לך משהו לשתות?"

"לא," השבתי, עיניי נעוצות בבחורה שהעבירה את ידה בשערו של יהל. היא קיבלה את כל מה שרציתי.

את המבטים. את החיוך. את הידיים.

ואם היא תהיה חכמה מספיק, היא תקבל את מה שאני לעולם לא אקבל.

את הלב.

"מצטערת," השבתי ביובש, "אני בדיוק הולכת."

"חבל." הוא חייך, עיניו היפות בורקות לעומתי.

התחלתי ללכת ונעצרתי לאחר הצעד השלישי. "אתה יודע מה?" אמרתי והסתובבתי, "דווקא נראה לי שמשקה זה בדיוק מה שאני צריכה. "

֎֎֎֎֎֎

ארבע בבוקר.

עוד לא החלטתי אם מוקדם או מאוחר מדי.

לפי רמת הדיכאון שבו הייתי שרויה, זה בהחלט היה מוקדם.

השפעת האלכוהול המשכרת התפוגגה מזמן ופתאום נהיה לי קר והרגשתי לבד ורק רציתי להיכנס למיטה, להתכסות ולא לקום לעולם. זרקתי את התיק על הכיסא. לא כיוונתי טוב.

"אני הולך להרוג אותך."

קפצתי בבהלה ואז ניסיתי מנסה למקד את מבטי לעבר האיש והקול הכועס. "יהל?"

"את רצינית? איפה, לעזאזל, היית?"

מצמצתי, מנסה לעשות סדר במחשבות. "הסתובבתי."

"יפה לך. בוגר מאוד מצידך."

לא הייתי מוכנה נפשית להטפות מוסר עכשיו.

"מה נפלת עליי פתאום? הפרעתי לך עם הפרחה המטומטמת שתפסת לעצמך?"

"את מדברת איתי על פרחות?" הוא התפרץ וגרם לי לקפוץ בבהלה. "את? שהעברת את כל הערב עם רשימת הציפיות שלך ביד ובחנת את כל הגברים שלידך כמו צוות בקרת איכות?"

עכשיו היה תורי להתפרץ. "כאילו שמת לב! העיניים שלך היו עמוק בתוך החזיה המרופדת שניצבה מולך!"

"וזה עניינך כי?"

"זה ענייני כי אתה מחליט לצרוח עליי באמצע החיים כאילו – "

"כאילו מה?"

"כאילו אכפת לך בכלל."

הוא נרתע ממני כאילו סטרתי לו. "את צוחקת עליי?"

עיניי החלו לכאוב. "אני עייפה מדי וכנראה גם שיכורה מדי מכדי לצחוק עליך."

"כל כך מתאים לך."

הזעפתי אליו מבט. "כל כך מתאים לי מה?"

"לעשות מה שבא לך בלי להתייחס לעולם מסביבך."

אם היה מכה אותי, היה לי כואב פחות. "זה לא יפה," השתנקתי.

"זו המציאות! את לא רואה אף אחד מלבדך. אף אחד! רק את עצמך ואת הדרך המחורבנת שלך."

"זה לא נכון!"

"באמת? רוצה לספר לי איך ראית הכול כשנעלמת לך עם הבריון המגודל שלך בלי להגיד לי שום דבר?"

"מה רצית שאגיד לך ואיך בדיוק רצית שאעשה את זה כשהלשון שלך הייתה עמוק בגרון של הפוסטמה ההיא?"

"הלשון שלי לא הייתה עמוק בתוך הגרון של ה – " הוא נעצר. "בגרון שלה."

"וואלה. אז נראה שאני באמת לא רואה כמו שצריך."

"הו! אפילו את מודה בזה."

"אתה לא הבנת אותי, במה שחשוב באמת, אני רואה הכול. הכול!"

"חה! קיבלת שיעורים פרטיים משחר חסון לאחרונה? בואי, בואי ותגידי לי מה את רואה. בכל מה שנוגע למה שחשוב באמת, מה את רואה?"

שתקתי. ידעתי שאני צריכה לסגור את הפה. ידעתי שאסור לי לדבר.

לא יכולתי.

"בנוגע אליך אני לא מפספסת כלום! כלום! מהרגע הראשון, מהחיוך הראשון, מהזיכרון הראשון שלך שנטבע לי עמוק בלב ומסרב לעזוב. אני זוכרת איך השתנית בתיכון ונפתחת לעולם, זוכרת את כל מה שלמדת ועברת במחנה סירקין, את המבצעים הנוראיים שלכם ברצועת עזה, את הלילות שלא ישנתי כשצוות היחס"פ שלך היה שם בפנים והתפללתי כמו שלא התפללתי בחיים! אני זוכרת את ליטל ואת ענת ואת עדי ואת דפנה, הסתומה הזאת. את הגומה שלך שמתגלה כשאתה צוחק, אבל באמת צוחק. את הג'ינס שאתה לא זורק כי זו המתנה האחרונה מסבא שלך ואת זה שלעולם לא תתחיל לאכול לפני שכל החברים שלך קיבלו את המנות שלהם – איזה פאק שנשאר לך מימי המלצרות. אולי פספסתי הרבה דברים אבל לא את זה שאני מאוהבת בחבר הכי טוב שלי, היחיד שבו אסור לי להתאהב. זה שלוקח את רשימת החלומות שלי והופך אותה לשאריות של אבק שהצטברו בשואב האבק מרוב שהוא נכון. מרוב שהוא הכי נכון שיש. אז אל תגיד לי שאני לא שמה לב כי אני – "

"בר, קח את הדברים שלך."

עיניי נפערו לרווחה כשמילותיה של טליה קטעו את הנאום ההיסטרי שלי והחזירו אותי למציאות.

"מה?" שמעתי אותו ממלמל בבלבול.

פאק.

פאק, פאק, טריפל פאק!

"אנחנו יוצאים," טליה אמרה בנחישות שלא התאימה לשעה המוקדמת.

"השעה ארבע ורבע לפנות בוקר, לאן נראה לך שאנחנו יוצאים?"

"אני רוצה גלידה," היא השיבה בנונשלנטיות וחיפשה את התיק שלה.

"השעה ארבע בבוקר, אישה! את לא אוכלת שום – "

ההתנשפות שלה הייתה רמה וברורה, ומעל לכול – מפחידה.

"בטח… בטח… ברור. גלידה. בואי נחפש גלידה. הכי טוב לאכול גלידה לפנות בוקר."

הם חלפו על פנינו בסערה.

"יש לך שעה," היא זרקה אליי רגע לפני שהדלת נסגרה.

"מה אמרת עכשיו?"

השפלתי את ראשי. "כלום."

"מה. אמרת. עכשיו?"

"לא אמרתי כלום, טוב? כלום לא אמרתי. בדיוק כמו שאני לא רואה כלום לא אמרתי כלו – "

וברגע אחד, העולם שלי נעצר.

בלי אזהרה מוקדמת. בלי שום תכנון מראש.

נעצר.

נעלם. התפוגג. התאדה.

החום שהתנפל עליי, הריח שהשתלט עליי, הטירוף שאחז בי. הכול לקח אותי וטלטל את נשמתי. הוא טלטל את נשמתי עם השפתיים שלו שהתנפלו על שפתיי ולא עצרו לרגע, עם הלשון שלו שפלשה פנימה והביאה איתה את השמש. עם החום והריח והטירוף.

הטירוף הזה שהיה הוא ואני.

הטירוף שהיינו שנינו יחד.

הגענו למיטה.

או שלא.

לא זוכרת.

אני רק יודעת שנחתנו על משהו ושהידיים שלו היו עליי. על כולי.

מלטפות. בוזזות. נואשות.

כמוני.

לא יכולתי לחכות. כאילו כל רגע בלעדיו עלה לי בבריאות. פיזית ונפשית.

"תגידי את זה שוב," הוא ביקש בזמן שידיו העיפו מעליי את הבגדים.

נשכתי שפתיים. לא הבנתי מה הוא אומר. לא יכולתי להבין.

"תגידי את זה שוב!" הוא פקד כשגופו ירד אליי, מוחץ אותי תחת משקלו וגורם לכל תא ותא שלי לבעור.

"אני – " התחלתי לומר, אבל כל ההברות שהתרוצצו לי במוח התפוגגו לאוויר והפכו לאבק של צלילים קוליים.

"עומר!" הוא התעקש, ממקם את אגנו מול אגני.

אבל… לא שמעתי. לא ראיתי. לא נשמתי. כי הרגע הזה, הרגע שהגוף שלך מבין שהוא מצא את החצי השני שלו – זה היה נדיר ויפה ומעל לכול, זה היה נכון. כל־כך, אבל כל־כך, נכון.

"אני אוהבת אותך." אמרתי לבסוף, טובעת במבטו.

הוא נעצר.

חזהו עלה וירד, נשימתו מדגדגת את פניי. אצבעותיו עזבו את מותניי והשתלבו באצבעותיי.

הסתנוורתי מעיניו הנוצצות והבנתי את המשמעות המונח 'ליבי עלה על גדותיו'.

"שנים שאני מחכה לשמוע אותך אומרת את זה," הוא מלמל בקול טעון ואז פלש לתוכי. נאנקתי, מצורך, מלהט, מרעב. ידיי התהדקו על גופו, ציפורניי חפרו בבשרו. "ואני רוצה את זה. רוצה את זה לנצח."

"יש לנו פחות משעה," התנשפתי בתסכול, לא מסוגלת לנתק את ידיי ממנו.

"יש לנו את עכשיו," הוא לחש, נשימותיו מתמזגות עם נשימותיי.

"ומה אחרי זה?" הבטתי בו, עיניי מבטאות את כל הדברים שרציתי לומר.

"אחרי זה יגיע התמיד."