טביעת אצבע של איל/נעם חורב
אייר: עידן ברזילי
הוצאה עצמית
יום אחד, אמא של איל עושה סדר בחדרו של איל ומגלה מתחת למטתו ציורים נפלאים. שאיל חוזר מבית הספר היא שואלת אותו מדוע הוא הסתיר את הכשרון שלו. ואז לפתע הם מריחים ריח שרוף של עוגה נשרפת. ואז הם מדברים על מה שהאם טובה בו ומה פחות, וכן על מה ששאר בני הבית טובים בו ובמה פחות ושזה בסדר להיות פחות טובים בדברים. ורק איל מתקשה להבין שגם לגבי עצמו זה נכון, ושזה בסדר שהוא יהיה פחות טוב בדברים. איל מספר מדוע הוא חושש כל כך מציוריו – שהמורה מבקשת שיכתבו את השמות על הציורים והוא מתקשה לכתוב את שמו על הציורים. האם מציעה פתרון ייחודי שימשיך להתאמן על כתיבת השם ועד אז… שיטביע את החותם הייחודי שלו הלא הוא הטביעת אצבע על הציורים. פתרון שמוציא את כל הצדדים מרוצים.
הספר מקסים ומעביר מסר מאוד חשוב לילדים ולמבוגרים כאחד. שלכולנו יש חסרונות ויש יתרונות וצריך להכיר באלו תחומים אנו טובים יותר ובאלו תחומים פחות והיכן אנחנו יכולים להשתפר. וגם לחשוב על פתרונות יצירתיים מחוץ לקופסה לגבי המקומות בהם אנחנו יכולים להשתפר הן בתחומים שאנחנו טובים וגם באלו שפחות (אם כי שם זה לא תמיד אפשרי) ועל מה חשוב בעצם לשים את הפוקוס על הקול שמייחד כל אחד שזו טביעת האצבע הייחודית של כל אחת ואחד. הרעיון של המסר שלכל אחד נועדה טביעת האצבע הייחודית שלו בעולם הוא קסום בעיניי וכל כך חשוב כבר מגיל צעיר להפנים את המסר הזה, שהוא פעמים רבות קשה להפנמה.
האיורים מקסימים ואיל הזכיר לי את מרקו שיצא לחפש את אמא שלו. הרעיון נהדר והתוספות הן בסיפור האישי של נעם בתחילת הספר שאמא שלו החדירה בו את המסר שכולנו טועים וזה בסדר והעיקר להיות מאושרים שמצאנו את טביעת האצבע הייחודית שלנו. וטביעת האצבע של נעם כל כך ייחודית במילותיה (הן בשיריו והן בספר הזה), וכמה חכמה אמא של נעם. והן בגבו של הספר בו נעם מספר במה הוא טוב ובמה פחות. אני חושבת שיש בכך קו אחיד שממשיך את הספר מתחילתו ועד גבו.
ספר שהוא נהדר בעיניי וחשוב כתזכורת מתמדת לילדים ולמבוגרים כאחד.
נעם חורב – Noam Horev Noam Horev
כיף גדול, תודה רבה!! ❤️