פעילות

  • איילה תורתי פרסם עדכון לפני 1 week, 1 day

    שקר אחד קטנטן – קיי. איי. טאקר

    כשסיימתי לקרוא את הספר המופלא הזה, גם הוא בכמה שעות בודדות, חזרתי אליו שוב רק כדי לחפש קטע אחד שאוכל לפתוח איתו את הסקירה שלי.
    זה היה קשה.
    עברתי על כל הספר, ולא משנה כמה פעמים קראתי את המשפטים שכתובים שם, זה היה קשה.
    כי כל משפט חושף כל כך הרבה.

    “אז שמעתי שאת פצצת זמן מתקתקת.”
    כן, פצצת זמן זה המשפט הנכון ביותר לתאר את מה שקרה בספר הזה.

    ליבי-

    איך אפשר לתאר בכמה מילים את הדמות המדהימה שלה?
    תמימה.
    מצחיקה.
    אוהבת.
    רגישה.
    כאובה.
    משוגעת.
    ופורצת גבולות.
    גם אם היא לא רצתה לפרוץ אותם, היה מי שדאג שהיא תעשה כך.
    כשליבי הגיעה אל פרינסטון, היו כאלה ששמו מטרה לעצמם איך אפשר לאתגר אותה.
    איך אפשר אחרי כל כך הרבה שנים לגרום לה להרגיש.
    מגיל אחת עשרה, קייסי דאגה להיות היציבה, השפויה, זאת שדואגת לרצות את כולם גם אם לה זה לא מתאים.
    היא דאגה להתמודד עם החיים, ועם המילים שאמרו לה בהיותה ילדה,
    היא נאחזה במילים בכל הכוח וסירבה לשחרר.
    כי הבטחות, צריך לקיים.
    אהבתי אותה. צחקתי ממנה מלא.
    והרגשתי שאני מתמודדת איתה ביחד, שאני פורצת את הגבול ובעיקר את ההיגיון שלה.

    “החזה שלו מתבלט לעומת החזה שלי בעודו נושם נשימה עמוקה נוספת.
    אני כמעט יכולה להבחין בנטל המורם מכתפיו בזמן שהוא מניח לעצמו לדבר בחופשיות בפעם הראשונה.”

    אשטון-

    אם הייתי יודעת שאחד כמוהו יחכה לי בפרינסטון, הייתי עולה על הטיסה הבאה.
    קשה לתאר אותו במילים, אני יכולה לכתוב שהוא מושלם (הוא באמת כזה)
    אבל כל המילים בעולם לא יצליחו לתאר מה אני חוויתי ממנו.
    מהרגעים שבא לחבק אותו, ורגע אחרי זה, לרדוף אחריו עם גרזן.
    המילים שלו התיישבו על לבי,
    כשהן צלבו, יכולתי להרגיש את הכאב שלהם.
    את הדחייה.
    אך כשהן נאמרו ברכות ואהבה, יכולתי להרגיש איך הן מחבקות את לבי וחונקות אותו.
    אומרים, שגם לאדם היפה ביותר יש שריטות.
    החבורה המדהימה שליוותה אותנו בספר 10 נשימות קטנות, מלווה אותנו גם פה.
    מצחיקה ואוהבת.
    מעניקה מקום בטוח.

    אין ספק שקיי. איי. טאקר עשתה משהו טוב בחיים האלה, כשהיא הצליחה לכתוב את הספרים האלה.
    עכשיו, לכו לקרוא!