פעילות

  • איילה תורתי פרסם עדכון לפני 1 week, 1 day

    10 נשימות קטנות – קיי. איי. טאקר

    קודם כל, תרשו לי לעצור ולהגיד לכן שזאת הייתה טעות לקרוא את הנובלה לפניי הספר.
    טעות!
    אז קודם כל, תקראו את הספר 10 נשימות קטנות, ורק אז את הנובלה 2 צדדים לאמת.
    ועכשיו…. למה שאני חושבת באמת.

    “דוקטור שטיינר עובר על רשימה ארוכה של מנגנוני התמודדות, ומציין כל אחד מהם על כל אחת מאצבעותיו.
    הרשימה ארוכה כל כך,”

    קראתי אותו בכמה שעות בודדות.
    לא הצלחתי להניח אותו מהיד.
    הספר הזה הוא טוב, טוב מדי.

    קייסי.
    דמות מדהימה. חזקה. אמתית.
    חוויתי את הכאב שלה, הרגשתי אותו בכל עצם בגוף.
    עצמתי את העיניים וניסיתי לדמיין את עצמי במקומה, לא הייתי שורדת.
    הרגשתי שאני עוברת איתה את כל תהליך ההחלמה.
    בכל חיוך שחייכה, חייכתי גם אני.

    “לעולם לא אשתמש במילה ‘מתוקנת,’ קייסי.
    ‘נרפאת’ זו מילה טוב יותר.
    אבל יש צעד ענק אחרון בתהליך ההחלמה שלך, לפני שאוכל לומר שאת בדרך הנכונה לריפוי.”

    טרנט –
    א.ל.ו.ה.י.ם
    רגשות אשם הם הדבר הנורא ביותר שקיים.
    לחיות איתם אומר, התמודדות יומיומית.
    זיכרונות.
    כאב.
    דמעות.
    דיכאון.
    אכזבה.
    כעס.
    שנאה עצמית.
    חוסר אונים.
    חרדה.
    ויש עוד כל כך הרבה!
    אנחנו כמעט לא שומעים עליהם, אך ההתמודדות הנפשית שלהם היא קשה מנשוא.
    אילו לרגע אחד קטן הייתי צריכה להתמודד עם זה, הייתי מתה.
    מרוסקת.
    אהבתי את טרנט בכל ליבי.
    הרגשתי אותו.
    חייתי אותו.
    בכמה שעות בודדות הוא היה חלק בלתי נפרד ממני.

    “בתנועה איטית ומהוססת, הוא מרים יד רועדת ומצמיד אותה אל הזכוכית.
    הוא לא מזיז אותה ממקומה.
    אני לא מסוגלת לשלוט בעצמי.
    אני מצמידה את אצבעותיי לאצבעותיו התאמה מושלמת,”

    הקטע הזה, ריסק אותי לגורמים.
    הדמעות זלגו ללא הפסקה.
    הכאב שהשניים האלה חוו היה מטורף.

    יש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב על הספר הזה, אבל אם אכתוב זה לא יגמר,
    אך מה שנותר לי לבקש ממכם, הוא לקרוא אותו.

    “אדל” כמו תמיד אתן עושות את זה על הצד הטוב ביותר.