פעם אחת בחיים / הדר גבעתי-כהן

פרק 4

“היום החלום שלי עומד להתגשם סוף סוף, מי כמוך יודעת כמה חיכיתי לרגע הזה שבו אצטרף לצוות של נשיונל ג’אוגרפיק והנה זה קורה את מאמינה” צעקתי בהתרגשות בטלפון לנטע.

נטע התלהבה כצפוי אבל אחרי הברכות והשמחה היא עצרה לכמה שניות לקחת אוויר ” אני שמחה בשבילך והכל אבל אני מקווה שעכשיו אחרי שלוש שנים, את תיפתחי מחדש לאהבה… הגיע הזמן” היא נאנחה. משלא הגבתי למשפט הזה ונטע וידאה שאני עדיין בצד השני של הקו, עניתי ” אני לא מבטיחה כלום בתחום הזה, אני עכשיו עסוקה בהגשמת חלום שהוא גדול יותר ממני ואני מעדיפה להתרכז בו. אני ניסיתי לצאת עם כמה מהחברים שלך מהעבודה שניסית לסדר לי אבל זה עדיין לא מרגיש לי טבעי”.

את כניסתי לצוות הצלמים של נשיונל ג’אוגרפיק, אני חייבת לאלון המפקד שלי בצבא. רק אלון ידע עד כמה הגשמת החלום הזה עשויה לחולל שינוי משמעותי בחיים שלי ויכולה להוות את פריצת הדרך המקצועית שלי בתחום צילום טבע ונופים. כחבר שלא מן המניין הוא השיג לי את הריאיון הנחשק עם עורך העיתון הישראלי ובעזרת שיחת ועידה עם ההנהלה בוושינגטון הובטחה לי התמחות בת שנה עם תשלום זעום בהתחלה אבל הבטחה גדולה לעתיד בתחום שכה ציפיתי לחוות ולעסוק בו מהיום שהבנתי שהמצלמה עבורי היא המפתח לאושר.

הית’ היה הנציג הרשמי של המגזין בארץ, הוא נולד בקנדה והגיע לישראל במסגרת סדרת צילומי נוף במדבר יהודה והיה מבוגר ממני בעשרים שנים אבל התנהג אליי כאילו הייתי בתו הצעירה. לצערי זה התגלה כחיסרון גדול להיות כה צעירה ליד מקצוען מבוגר, כי לא ניתנה לי הזדמנות להפגין את כישורי הצילום שלי כפי שרציתי. להית’ היו רעיונות טובים יותר לניצול טוב יותר של זמני והם כללו שליחויות, הכנת ארוחות צהריים וכל מיני סידורים לוגיסטיים שלא ממש עניינו אותי. אבל כל זה השתנה כשהצטרף לקבוצה שלנו דילן.

דילן היה מבוגר ממני בעשר שנים, נולד בלונדון ונדד יחד עם הוריו הצלמים בכל רחבי העולם. רווק מושבע שלא מצא זמן ומקום להשתקע באהבה. ניסיון החיים העשיר שלו בזמן נדודיו עם הוריו הוביל אותו באופן טבעי לתחום הצילום של נופים. הוא הגיע לישראל היישר ממרוקו שם עקב וצילם במשך שבועות נופים מדבריים מהממים שהיו אמורים להיות מוצגים בגיליון החגיגי הבא לרגל 20 שנות הוצאה של העיתון.

דילן היה רוח חופשית, פרא אדם, לבוש תמיד בטי שרט לבנה דהויה וג’ינס ישנים,שיער בלונדיני מתולתל, מטר שמונים וחמש, שרירי ובעליו הגאה של כובע בוקרים אוסטרלי ישן. היה לו קעקוע של נמר על הגב ובמקרים המעטים שהוא הוריד את החולצה לידי זה ישר החזיר אותי לשרשרת על צווארי של הנמר שקיבלתי מדיוויד ואותה לא הורדתי אף פעם מלבד בטירונות.

החיבור בינינו היה מיידי וראיתי בו חבר טוב וחבר למקצוע שיכול לסייע לי ללמוד כל כך הרבה בתחום הזה שאהוב על שנינו ושראינו בו מקצוע לכל חיינו. דילן היה שחקן בכל הנוגע למין הנשי וזה תמיד הצחיק אותי איך הוא ידע בעזרת עיניו הכחולות, צחוקו המתגלגל וגומות החן העמוקות שלו למשוך אליו נשים בעיקר עירוניות טיפוסיות שנפלו לקסמו הפראי.

בכל פעם שדילן היה יוצא הוא תמיד הזמין אותי גם לבלות יחד איתו וחבריו, אבל רק לעיתים רחוקות הצטרפתי אליהם, בעיקר כי לא נהניתי במיוחד לשתות אלכוהול או להסתובב בפאבים חשוכים עם מוסיקה מחרישת אוזניים ואפופת עשן סיגריות סמיך. בתוך תוכי ידעתי שאין לי ממש סיבה לצאת לבלות ולמצוא את עצמי בסביבה של גברים שמחפשים נשים ליצירת קשרים כאלה ואחרים. לא יכולתי לחשוב על סטוצים או על כל קשר רומנטי  כשהזיכרונות עוד חרוטים לי חזק על הלב ועדיין כואבים. המחשבה על גבר אחר שייגע בי במקומות שהיו שמורים רק לדיוויד הרגיש לי כמו בגידה . נטע ניסתה להסביר לי שוב ושוב שאי אפשר לבגוד באנשים מתים, אבל אף אחד לא ממש הבין אותי חוץ מחברים לקבוצת התמיכה שאיתם נפגשתי לעיתים רחוקות עכשיו שעברתי להתגורר בבאר שבע.

כשמלאו ארבע שנים למותו של דיוויד הייתי בצילומים במכתש רמון ודילן הרגיש את מצב הרוח שלי מתדרדר עם כל שעה שעוברת ועל אף שידע באופן כללי שהייתי מאורסת לבחור ספרדי שנספה בתאונה מחרידה הוא לא ממש ידע את כל הפרטים וזה היה לי מאד נוח במשך כל הזמן הזה להפריד בין המציאות שלי בימים לחלומות שלי בלילות. “נראה לי שאת זקוקה היום ליציאה טובה והאמת שאחרי שבוע בחום הזה גם אני זקוק לאיזה משקה בירה מרענן ומוסיקה טובה אז בואי נצא היום לאיזה פאב חדש ששמעתי שפתחו בבאר שבע” אמר לי דילן והוציא אותי מריכוז באמצע סידור החצובה על מיקום חדש.

“אני לא בטוחה שכדאי למישהו לנסות לבלות לצידי הערב עם המצב רוח שלי במיוחד היום” עניתי לו וחייכתי חיוך קטן ולא משכנע. ” אני דוקא חולק עלייך, אני החלטתי שהיום זה יהיה מושלם לגרום לך להשתכר כמו שצריך, אני לא זוכר למען האמת שאף פעם ראיתי אותך שיכורה או צוחקת בכל הכוח כמו שצריך ולעומת זאת בפעמים המעטות שיצאנו יחד אני תמיד נופל שיכור בסוף הערב ואת זאת שגוררת אותי לחדר שלי גמור, הערב נחליף תפקידים. זהו החלטתי ואין לך מה להגיד בעניין”.

גלגלתי אליו עיניים וניסיתי להתחמק ממנו אבל הוא קפץ ותפס אותי מהמותניים והניף אותי באוויר והסתובב איתי עד ששנינו נפלנו על האדמה מרוב סחרחורת ופתאום התחלתי להתגלגל מצחוק ספונטני שכמוהו לא זכרתי שבכלל קיים בשנים האחרונות. הצחוק הזה שחרר בי משהו והחלטתי שאולי באמת דילן צודק ואני זקוקה לערב אחד של שחרור לחצים.”אוקיי שכנעת אותי, אני אצטרף הערב איתך לפאב אבל אני לא מבטיחה שאני אשתכר עד אובדן הכרה כמוך”. תוך שהוא מתרומם ומגיש לי יד לעזרה הוא קורץ אליי ועונה ” את זה אנחנו עוד נראה בהמשך הערב”.

בערב, אחרי מקלחת מהירה, השקעתי באיפור קצת יותר כבד סביב העיניים, מה שהבליט את צבען הירוק ועם שפתון אדום דובדבן על השפתיים הרגשתי אחרת פתאום. נכנסתי לשמלה שחורה צמודה ונעלי עקב שכבר מזמן לא נעלתי ושאלתי מנטע בפעם האחרונה שנפגשנו , אחרי שהתעקשה על כך שכל אישה זקוקה לזוג אחד טוב של נעלי עקב שחורים גבוהים וסקסיים. היום הרגשתי כאילו מישהו דוחף אותי לפעול בניגוד לכל ההתנהגות והתחושות שלי בשנים האחרונות ולרגע עלה לי לראש משפטה של אמו של דיוויד ביום שנסעתי לארץ לאחר התאונה והבקשה שלה שאמצא אהבה כפי שדיוויד היה רוצה שארגיש שוב. החלטתי באותו רגע שאתן לכך הזדמנות ואפתח היום לאפשרויות שהיקום יזרוק לפתחי גם אם לא אמצא אהבה כמו של דיוויד אי פעם יותר, לפחות אזכה לקצת חום ואינטימיות שאכן היו חסרים לי מאד בשנים האחרונות. עד כמה שאהבתי את עבודתי ואת חבריי החדשים, הם לא הצליחו למלא את החלל שיצר דיוויד והאהבה שמילאה את חיי ואת עתידי כשהיה בחיים.

דפיקה נשמעה בדלת והשותפה שלי החדשה, דנה פתחה את הדלת בזמן שארגנתי את הדברים האחרונים שייכנסו לי לתיק הערב. דנה היתה מבוגרת ממני בשנתיים והיתה דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון בפקולטה למדעי הבריאות. שכנעתי אותה לקחת הפסקה ערב אחד מכתיבת הדוקטורט ולהצטרף אלינו לפאב. ידעתי שדילן ימצא חן בעיניה וקיוויתי שככה תהווה בשבילי עוד כוח ליווי למקרה שתוכניתו של דילן לגרום לי להשתכר תצליח לו איכשהו.

שמעתי קול של צחוק והבנתי שדילן התחיל מוקדם מהרגיל להפעיל את קסמיו הערב, אבל כשנכנסתי לסלון נתקלתי בזוג עיניים כחולות שהזכירו לי עיניים כחולות אחרות ומוכרות מן העבר. אחרי שהתעשתי, דילן קרא לי ונאלצתי להתיק את עיניי מהעיניים המהפנטות שהסתכלו לעברי. “שרי, אני מקווה שלא מפריע לך שהבאתי איתי את החבר שלי עודד שסיפרתי לך עליו שהכרנו בלונדון, סיפרתי לו עלייך והוא חשב שזה יכול להיות ערב מצחיק ומהנה עם כל התוכניות שלי לגבייך ולגבי השתייה”. הסתכלתי על דילן ואז חזרתי להסתכל על עודד שחייך אליי חיוך רחב שחשף שיניים לבנות ומושלמות וחיוך שיכל להמיס את כל הקרחונים באנטרקטיקה. “אין בעיה, כל חבר שלך הוא גם חבר שלי וגם דנה תגיע איתנו אז מה שיותר אנשים יותר שמח לא?!.” התפלאתי שהצלחתי להוציא מהפה שלי את כל המשפט הארוך והמורכב הזה מול העיניים הכחולות החודרות האלה. ביקשתי סליחה וחזרתי לשירותים שלי והסתגרתי שם עד שהנשימות שלי יתייצבו והסומק בלחיי קצת יתפוגג. זו היתה הפעם הראשונה שכל כך התרגשתי מגבר מלבד דיוויד ושמחתי על החלטתי מהבוקר להיפתח.        לא רציתי לצפות ליותר מדי ולפתח תקוות שווא כי לא ידעתי מה מצבו של עודד ואם הוא בכלל מעוניין או שהוא עוד שחקן כמו דילן, אבל החלטתי שהיום אזרום עם מה שיהיה ואשתחרר לקבל את מה שהיקום פתוח להעניק לי גם אם זו לא תהיה אהבה גדולה, שלא לדבר על נשמה תאומה נוספת שכבר הבנתי שאין לכך סיכוי יותר בחיים האלה בשבילי.

בחוץ חיכו לנו עודד ודילן ברכב ג’יפ לקסוס כסוף חדש ומצוחצח והכסא הפנוי היה זה שלצד הנהג, ליד עודד ושמחתי על האפשרות לשבת קצת ולשוחח איתו ולמשש את הדופק כמו שאומרים בצד שלו.

ניסיתי להתנהג במין אדישות ואיפוק כדי לא להסגיר את התרגשותי ממנו ועניתי לו על שאלותיו לגבי העבודה שלי ושל דילן ומה עשיתי בצבא ועוד שאלות שרק ישראלים יודעים לשאול אחד את השני. השיחה הפכה לקלילה עם כל דקה והרגשתי שאני משתחררת ומנדבת מידע מהר יותר לגבר הזה ממה שנידבתי לכל גבר אחר בארבע השנים האחרונות. כל האיפוק שניסיתי להציג הלך והתפוגג עם כל רגע שעבר וכל ק”מ שקירב אותנו ליעדנו.

כשהגענו לחניה של הפאב, מיהר עודד לצד שלי ופתח לי את הדלת וסייע לי לרדת מהג’יפ, “לא רציתי שתפלי לי מהג’יפ על נעלי העקב הסקסיים האלה ועוד בתחילת הערב אז אני אשמח אם תתני לי את ידך ואעזור לך לרדת בבטחה”. מהבעת ההפתעה על פניי הוא הבין שאני לא רגילה לאבירות בעידן המודרני והוסיף ” אל תיראי כל כך מופתעת, לא הצלתי אותך מדרקון יורק אש או מכשפה שכלאה אותך במגדל גבוה, בסך הכול מתנהג כמו ילד שאימא שלו חינכה אותו כמו שצריך”. צחקתי על ההשוואה לאבירים ורק הודיתי לו יחד עם חיוך רחב.

נכנסנו לפאב ארבעתנו ומיד ריח הסיגריות החזק והמוסיקה הרועשת היכו בי חזק ולמזלי מצאנו פינה רחוקה יותר ממרכז הרעש וישבנו על ספות סביב שולחן שהיה עליו נר בודד שהאיר קצת את אזור השולחן כך שיכולנו לראות קצת אחד את השני והרחק מהמוסיקה גם לשמוע אחד את השני. בהתחלה ישבתי ליד דילן באופן טבעי ואז דילן ועודד קמו להביא לנו שתיה ודנה התקרבה מעבר לשולחן כדי לדבר איתי “תקשיבי הדילן הזה חתיך אמיתי, מה אני עושה כדי לתפוס את תשומת הלב שלו?”. צחקתי כי ידעתי שזו ההשפעה של דילן על נשים ורק אמרתי לה שתתנהג בטבעיות ותזרום עם הערב ונקווה שהוא יגלה את האישיות המקסימה והשנונה שבה. היא התרצתה וחזרה למקומה מיד כשהבנים חזרו עם השתייה.

עודד קרץ לדילן והתיישב לידי ומיד התחלתי להרגיש פרפרים נעימים מתחילים לעלות מתחתית הבטן שלי ללחיים והו כמה שמחתי שהיה שם מספיק חשוך כדי שעודד לא ישים לב לצבע שהפנים שלי קיבלו ברגעים אלו. הוא רכן לעבר האוזן שלי כדי שלא יצטרך לצעוק מעבר למוסיקה שהלכה והתחזקה ” אני מקווה שלמרות העקבים אני אזכה לרקוד איתך היום על הרחבה?!”.  הקרבה הזו אליי והחום גוף שלו שהקרין ועבר אליי העניק לי רגעים של אינטימיות ונינוחות והתרפקתי על הרגעים הקטנים האלה. “אחרי כמה כוסות בירה אני מניחה שכבר לא יהיה יהיו לי עקבים ואז יש סיכוי שארקוד” עניתי לו קרוב לאוזן שלו וקיבלתי הזדמנות להסניף את הריח העדין ששילב מנטה חזק עם לוונדר נעים. הייתי כל כך קרובה אליו שהלחי שלי גירדה את הלחי שלו שהיתה עם זיפים בני כמה ימים. המראה הקלאסי של הילד העשיר עם הריחות והבגדים הנכונים יחד עם האוטו היוקרתי בדרך כלל לא עשו לי את זה אבל השילוב של כל אלה עם השיער השטני הקצוץ והעיניים הכחולות החודרות והמראה הנקי הכללי שלו העניקו לו מראה סמכותי ועוצמתי. בין כוס לכוס למדתי שעודד היה קבלן בניה בחברה של אביו ויחד עם אחיו הבכור. כל בני המשפחה שלו גרו בעומר בסמיכות אחד לשני כמו מעין חמולה וחשבתי לעצמי כמה שזה נחמד בטח להיות משפחה גדולה וקרובה. אחרי הבירה השלישית ועוד כמה כוסיות קטנות וצבעוניות שהוגשו לנו מהבר כבר התחלתי להרגיש את החמימות בבטן ואת קלות הראש האופיינית לאלכוהול אחרי שהוא עולה לראש ועושה את העבודה שלו בשחרור כמה ברגים רופפים גם כך.

התחלתי לנוע עם הישבן לצלילי השיר שהתנגן ברקע של אלי גולדינגLush life”” ועודד חייך אליי וסימן לי עם הראש לכיוון הרחבה והנהנתי בהבנה והסכמה. עודד קם ולפני שהספקתי לתפוס את היד שהגיש לי התחלתי למעוד בגלל העקבים ששכחתי שנעלתי והסתבכו לי עם היציבות שאיבדתי בגלל האלכוהול. ברגע האחרון עודד תפס אותי מהמותניים והצמיד אותי אליו ופתאום הרגשתי כל כך טוב ונעים והצמדתי את ראשי לכתפו ואת הידיים שלי הקפתי סביב מותניו וכך נשארנו עוד כמה שניות ארוכות בלי לזוז. “אני מקווה שזה ריקוד בסגנון חדש ולא שאת נרדמת לי פה כי נראה שממש נוח לך שם” העיר אותי עודד מאי השלווה שמצאתי בין זרועותיו.  “אני פשוט אוזרת אומץ כדי ללכת לרחבת הריקודים אחרי הכמעט נפילה המביכה שלי” שיקרתי.

הוא הרים את הסנטר שלי בעזרת האצבע שלו כך שמבטינו הצטלבו ואמר “שרי היפה, אין בך שום דבר מביך ואני דווקא קיוויתי שזה סגנון הריקוד שאני אזכה לחלוק איתך הערב ואין לי שום בעיה להמשיך לרקוד איתך ככה כל הערב”. בשנייה שהוא אמר את התחלת המשפט “שרי היפה”,  זה היה לי כל כך מוכר וכואב שדמעה קטנה זלגה לה על הלחי ופתאום כל האוויר מהחדר נשאב והשאיר אותי ריקה כל כך. בחילה נוראית התחילה לעלות לי במעלה הגרון ונפטרתי מהנעליים שלי מתוך רגליי ורצתי לכיוון השלט של השירותים שלמזלי היה קרוב לשולחן שלנו ופרצתי לאחד מתאי השירותים שם קיללתי את עצמי, את דילן ואת הבירה שכעת יצאה מקרביי בגלים גלים לתוך האסלה. שמעתי צעדים מתקרבים ואת קולה של דנה מחפש אותי  בבהלה ” שרי איפה את?”. “אני כאן בתא האחרון, אני תיכף אצא ואחזור לחיים, תני לי להוציא את כל הרעל הזה החוצה קודם” עניתי לה כדי להוריד את רמת החרדה ששמעתי בקולה. היא פתחה את התא שלי ומיד נעמדה מאחוריי ועזרה  לי להרים את שיערי ולאסוף אותי למעין ערמה מבולגנת ומאולתרת.

אחרי כעשר דקות שכללו שטיפת פנים ושתיית בקבוק מים שדנה הביאה מהשולחן  הרגשתי שאני יכולה לחזור בכוחותיי לשולחן. היה לי את הכוח הפיסי אבל כבר לא את הכוח הנפשי להתמודד עם עודד ועם הרגשות הסותרים שהרגשתי כלפיו וכלפי כל המצב החדש הזה עבורי. כל מה שרציתי היה ללכת הביתה ולהיכנס למיטה ולקום בעוד שבוע אחרי שעודד יספיק לצאת לי מכל המערכות יחד עם האלכוהול שכבר יצא והדמעות שאיימו לצאת בקרוב, קרוב מדי.

יצאנו מהשירותים וגיליתי את עודד עומד מחוץ לשירותים ופניו נראו מודאגות ומיד כשראה אותי הוא תפס עם זרועו את מותני והצמיד אותי לצידו כמו שעוזרים לפצוע בקרב ללכת את המטרים הבאים עד מקום מבטחים. הוא הושיב אותי בספה וביקש ממני להמתין כמה דקות עד שישלם את החשבון ויקרב את רכבו לכניסה. לא היה לי כוח להגיד מילה או להתנגד ורק נשענתי עם הראש על המשענת של הספה מאחוריי ועצמתי את עיניי והרגשתי איך אני נשאבת לחלום נעים. תוך דקות כבר הרגשתי איך אני נסחפת לחלום נעים בו אני מטיילת על החוף בטיילת יד ביד, רגליים יחפות ואני משעינה את ראשי על זרוע שרירית ונעימה והשמש מחממת אותי ואני מחייכת לשמיים ולים ומרגישה אהובה ואוהבת בדיוק כמו בחלומות הרגילים שלי, אלא שהפעם את השיער השחור והארוך החליף ראש עם שיער שטני קצוץ והגוף גבוה יותר ושרירי יותר. בתוך החלום אני מרגישה קלילה כמו נוצה שעפה ברוח ונישאת אל המרחקים והידיים שלי שמוטות הצידה ונעות עם הרוח הנעימה. אני שומעת קולות של דלת ומבינה מתוך החלום שבעצם מישהו באמת נושא אותי על ידיו ומכניס אותי לתוך האוטו ואז לשנייה אחת אני פותחת את העיניים שלי ונתקלת בעיניים הכחולות היפות של עודד, מחייכת ועוצמת את העיניים וממשיכה לחלום.

אני מתעוררת למחרת בבוקר וכל מה שאני שומעת בראש שלי הם הלימות של חמישים פטישים שדופקים בקצב קבוע וגם כשאני שמה את כפות ידיי על האוזניים שלי הרעש לא מפסיק. אני פותחת את העיניים בקושי ומבינה שאני חווה את ההאנגראובר הראשון החזק שלי ושוב מקללת את עצמי והפעם בקול רעם. “טיפשה אחת” אני חוזרת על זה עוד כמה פעמים לפני שאני שומעת צעדים כבדים מתקרבים לחדר שלי. אני מתארת לעצמי שזו בטח דנה וכבר בוקר והיא באה לבדוק מה קורה איתי, אבל אני מריחה אותו הרבה לפני שאני רואה אותו. זה עודד, מה הוא עושה כאן? אני חושבת לעצמי ואז אני מריחה את הקפה החזק שמתקרב למיטה שלי יחד עם הגוף ההורס הזה והחיוך הכובש. עוברת לי בראש המחשבה שאני בטח נראית הרבה פחות יפה עכשיו ממנו ומאיך שנראיתי אתמול  בלילה. אני מתארת לעצמי שהאיפור השחור כולו כבר מרוח, שיערי מלא קשרים ועיניי אדומות ונפוחות כמו אחרי התקפת הקאה. אני מסתובבת מהר עם הגב אליו ומנסה להתחבא בין השמיכה ומקווה שהוא יחשוב שאני מסתובבת תוך שינה, אבל מאוחר מדי, הוא קלט אותי       “אני יודע שאת ערה ורק שתדעי שאת עדיין יפה בעיניי ואני מכבד אותך הבוקר לא פחות ממה שכיבדתי אותך בלילה, ואחרי כל מה שעברנו יחד אני מקווה שגם את עדיין מכבדת אותי כי את חייבת לי ריקוד”. המוח שלי נכנס לפאניקה..מה? מכבד אותי? אני מכבדת אותו? “אחרי כל מה שעברנו יחד” בלילה?! אוי אלוהים שזה לא באמת קרה ואני עשיתי שטויות ששייכות לשיכורות מאלה שתמיד פחדתי שיקרו לי יום אחד ובגללן לא שתיתי אף פעם עד אובדן הכרה…. בבקשה בבקשה… עודד מתפקע מצחוק ואומר לי “סתם צוחק איתך, נראה לך שאני בחור מהסוג הזה? אני מקווה שלא באמת חשבת ככה עליי כי אני תיכף נעלב פה עד עמקי נשמתי”.  הוצאתי אויר ונשמתי לרווחה והרשיתי לעצמי להסתובב אליו בפעם הראשונה היום. “אני מקווה שהקפה הזה בשבילי כי אני לא אוכל אפילו להתחיל לדבר איתך בלי להעליב אותך לפני שקצת קפה ינער אותי. קפה ואולי שני כדורי אופטלגין טובים וכמובן מקלחת חמה” אמרתי לו. “הכל מסודר, יש לך 2 כדורים ליד המיטה על השידה שדנה השאירה לך לפני שיצאה בבוקר לאוניברסיטה והקפה עליי אז לך רק נשאר לדאוג למקלחת ואם תצטרכי עזרה עם זה אני מזכיר לך שאני אביר עד הסוף” חייך וקרץ לי.

שלחתי לו מבט עוין תוך שאני נוטלת את הכדורים ובזה אחר זה דוחפת אותם לפה ובולעת אותם עם כוס המים הקבועה ליד מיטתי. קמתי מהמיטה עדיין עם השמלה השחורה הצמודה ואחרי שקצת התייצבתי לעמידה ניגש אליי עודד והוביל אותי עד הכניסה לחדר המקלחת. “עד כאן זה מספיק תודה רבה, אביר שלי” אמרתי וסגרתי אחריי את הדלת. המים החמים הכו בגופי בדיוק במקומות הנכונים ונשארתי ככה עומדת מתחת לזרם המים דקות ארוכות ושחזרתי לי בראש את כל הערב הקודם.   רק כשיצאתי מהמקלחת נזכרתי שלא לקחתי איתי תחתונים וחזייה או בכלל בגדים מהארון, מה שאילץ  אותי לצאת החוצה רק עם מגבת סביב גופי. עודד חיכה לי שעון על הקיר מחוץ לדלת ואיך שהדלת נפתחה והוא קלט אותי במגבת עיניו נפערו והוא לא יכול היה להסתיר את ההתרגשות בעיניו שבחנו אותי מלמעלה עד למטה וחזרה.

“אהמ אהמ.. אני יכולה לקבל קצת פרטיות ולהתלבש בחדר שלי? אודה לך אם תוכל להמתין לי בסלון כמו אורח מכובד”. עודד התעשת וסימן לי עם היד שהוא מפנה לי את הדרך לחדרי והסתובב לכיוון הסלון תוך גיחוך קל על שפתיו.

אחרי שהרגשתי כל כך חשופה בפני הגבר הזה בשעות האחרונות מאתמול בערב ועד השיא של במופע המגבת ואני, נכנסתי למכנסיי ג’ינס רחבים וחולצת טריקו רחבה מספיק להסתיר את כל נכסיי הנאים. נכנסתי לסלון עם שיער מסורק לאחור וללא איפור ובידי כוס הקפה שהכין לי מקודם וחיכתה לי על השידה.

עודד ישב על הספה הכפולה שלי בסלון מול הטלוויזיה והרגיש ממש בבית. מצד אחד שמחתי על כך , אבל התפלאתי מה יש לאדם בגיל 30 לחפש בשעות היום בבית של בחורה שהוא בקושי מכיר במקום להיות בעבודה שלו..

“אין לך עבודה ללכת אליה, בית שיש לבנות או עובדים לפקח עליהם” שאלתי בעודי נכנסת לתוך קו הראייה שלו. הוא הסתכלת עליי והיה נראה שהוא מחפש מה להגיד לי ותוך כדי הוא מעסה את הלחי שלו עם הזיפים שרק גדלו עוד קצת מאתמול בלילה. ” האמת שיש לי עבודה ואפילו הרבה, אבל הסברתי לבוס שלי, שאני עסוק הבוקר במשהו חשוב מאד שקשור בעתידי אז הוא בתור הבוס שלי וגם האבא שלי הבין אותי ונתן לי את הבוקר חופשי”.

לקח לי הבוקר להבין דברים קצת יותר לאט מבדרך כלל ואין ספק שזה היה קשור להשפעות המאוחרות של נזקי האלכוהול על המוח שלי ובכל זאת יכול להיות שדמיינתי אותו הרגע מתייחס אליי כאל משהו שקשור לעתיד שלו?! הרהרתי עוד כמה שניות על איך ראוי להגיב לכך ונתקלתי בחומה מחשבתית. כן, אין ספק שאלכוהול מחק לי כמה תאים אפורים חשובים במוח אם לי אין מה להגיד, חשבתי לעצמי.

“אני מקווה שאין לך תכניות לצהריים כי תכננתי לקחת אותך היום למסעדת דגים קרובה לים” הוא הביט אליי בחיוך העדין הזה שלו וכל מה שאני מסוגלת להגיב למשפט הזה זה כיווץ הגבות כמו מישהי שממש לא מבינה משהו. ואז סוף סוף זה קרה. מצאתי מילים.. “ואיפה מסעדת הדגים ליד הים הזה נמצא בדיוק כי אני מזכירה לך שאנחנו בבאר שבע ואין כאן ים ממש קרוב ?!” שאלתי.

“בתל אביב כמובן” הוא ענה כאילו לא תיאר עכשיו נסיעה של שעתיים (בלי פקקים) בנונשלנטיות שכזו. “כמובן” אני עונה לו בחשדנות. כשהבנתי שהבחור לא ממש צוחק הסתובבתי, חזרתי על עקבותיי לחדר בלי להגיד מילה, החלפתי מהר בגדים למשהו קצת יותר מתאים ליציאה התאפרתי איפור קליל, לקחתי את התיק שלי וחיכיתי ליד הדלת. עודד היה נראה קצת בהלם מהתגובה שלי ואני בתגובה אמרתי ” נו, למה אתה מחכה?! יש שם בתל אביב מסעדה ליד הים עם דג שמחכה רק לי, אז תיקח אותי אליו בבקשה” .  עודד חייך והוביל אותי לרכבו והתחלנו בנסיעה.               בדקות הראשונות כל אחד מאתנו היה מכונס בתוך מחשבותיו ולא מצאנו את המילים המתאימות לדבר. פתאום הטלפון שלו צלצל וזה זרק את שנינו מדממת האלחוט  המביכה. על הצג היה רשום “אמא יש רק אחת”. עודד לחץ על כפתור קבלת השיחה הנכנסת ובצד השני של הקו שמעתי קול אישה מבוגרת ונעימה. “עודד מאמי, אני מקווה שהכול בסדר איתך היום, אבא אמר שלא באת לעבודה ושאמרת לו משפטים מוזרים, אני מקווה שאתה לא חטפת שוב שפעת כמו בשנה שעברה…אולי אני אקפיץ לך הביתה מרק טוב של אמא שירפא הכל?! קולה היה נשמע מודאג ואוהב וזה כל כך חימם את ליבי. כמה התגעגעתי פתאום לאימא שלי… אומרים שאלכוהול משחרר, אבל חשבתי שהכול יצא ממני אתמול אז למה פתאום העיניים שלי צורבות והלחי שלי רטובה מדמעות?! עודד מסתכל הצידה עליי בהלם וממהר לענות לאימא שלו “אמא הכול בסדר, אין לי שפעת ואני לא בבית בכלל. אני לוקח חברה לאכול בתל אביב ואחזור בערב הביתה ונתראה אז אוקיי, ביי חייב ללכת אוהב אותך” .

“אהה אוקיי, אני מבינה. אני עכשיו רגועה. תהנה עם החברה הזו שלך ותביא אותה פעם לארוחת ערב שנכיר אותה גם, טוב מאמי שלי”? הפעם קולה היה כבר מחויך ורגוע ואז עודד ניתק את הטלפון והסיט את הרכב לשוליים וירד מהם לדרך צדדית. הוא עצר את הרכב, יצא ממנה בקפיצה ובא לכיוון הדלת שלי. הוא פתח אותה ובלי שהרגשתי פתח לי את חגורת הבטיחות במהירות ושלף אותי מהמותניים החוצה עד שנעמדתי מולו כשאני שעונה על הרכב עם גבי.

“שרי יפה שלי, מה קרה ? למה את בוכה?! מה עשיתי לא בסדר?! שאני אחזיר אותך הביתה” קולו היה סדוק ומודאג ועל פניו עברה עננה של דאגה ופחד.

ניגבתי את הדמעות שלי ונענעתי את ראשי הצידה כמה פעמים כי לא הצלחתי עדיין לייצב את קולי לדיבור שוטף מכל הבכי שפרץ ממני. כשהרגשתי שהגוש החוסם שלי בגרון כבר נבלע לתחתית הבטן לי הרמתי את עיניי אליו. ” זה לא בגללך אני מבטיחה, פשוט שיחת הטלפון הזה והקול של אמא שלך עוררו אצלי געגועים לאימא שלי שנפטרה לפני כמה שנים ומרוב התרגשות התחלתי לבכות. שלא תחשוב שאני כזו בכיינית כי עד לפני ארבע שנים לא ידעתי בכלל איך לבכות אבל אחרי מאז שלמדתי גיליתי שזה ממש קשה לעצור והבנתי שעדיף פשוט לזרום עם זה ולתת לגל לשטוף ולעבור. זהו נרגעתי עכשיו אפשר לחזור לתוכניות שלנו ואגב אמא שלך ממש מתוקה אמיתית”.

עודד נשם עמוק והוציא נשיפה עמוקה. “וואו ממש הבהלת אותי לרגע. חשבתי שנלחצת מכל הסיטואציה וגם מאימא שלי”. פתאום כל הבכי שלי התפרץ למעין צחוק מוזר כזה שלא הצלחתי לעצור אותו. צחוק ללא שליטה מהסוג שבאמת מזמן לא חוויתי וככל ששמעתי את עצמי צוחקת ככה הדבקתי את עצמי מחדש. עודד נסחף אחריי ומצאנו את עצמנו עומדים אחד מול השני בשומקום ופשוט מתגלגלים מצחוק עד שממש דמעות צחוק עמדו בעיניים של שנינו. באיזשהו שלב עודד משך אותי לזרועותיו וחיבק אותי חיבוק ארוך וממושך. זה בהחלט השתיק אותי והפתיע אותי אבל עורר בו זמנית עונג, חום, כיף ורגשות ששנים לא הרשיתי לעצמי להרגיש. התנתקתי קצת מהחיבוק שלו ואחרי מבטים נוקבים אחד בשני, הפיות שלנו נפלו  לנשיקה סוערת ועמוקה, בהתחלה בשפתיים סגורות ואז לאט פתחתי את שפתיי וקיבלתי לתוכן את הלשון החמימה והרכה שלו. לא חשבתי שיש נשיקה בעולם שיכולה להשוות לשום נשיקה שהכרתי לפני או אחרי דיוויד אבל זו הצליחה בהחלט להשתרבב לעשירון העליון אצלי. הידיים נסחפו אחרי הפיות, הוא עבר מלטיפות עדינות על הזרועות שלי לנגיעות פחות מתונות בגב ואח”כ תפס לי את השדיים ומחץ אותן בעדינות אבל בנחישות. אני מצדי תפסתי את הצוואר שלו ביד אחת ואת השניה בגב התחתון ולאט לאט הנמכתי אותה לתוך הרווח בין מכנסי הג’ינס שלו והמפגש עם הגומי של תחתוניו. הוא הצמיד אותי עם גופו כנגד הרכב והזקפה שלו התחככה לי בבטן בי והזכירה לי כמה נעים איבר כזה הרגיש בתוכי וכמה זמן עבר מאז.  הרגשתי את הלב שלו מאיץ והידיים של שנינו היו חסרי סבלנות וכבר לא יכולנו לחכות. כמו חיות התנפלנו אחד על השנייה והתחלנו להפשיט אני את החולצה מעל הראש שלו והוא מנסה להוריד לי את החזיה מאחור תוך כדי. בו בזמן הוא שואל אותי “את על גלולות?” אני מהנהת לשלילה והוא נוטש בבת אחת את גופי החצי ערום. גופי מרגיש את הקור שנותר ללא חום גופו ואני נבהלת לרגע עד שאני קולטת שהוא מוציא מתא הכפפות שלו קונדום אחד מני רבים ומחשבה חולפת לה לשנייה בראשי, על כמה פעמים הוא כבר עשה את זה ככה שיש לו שם קונדומים?! הוא ככל הנראה קלט את המבט המוטרד שלי ואולי כמו קרא את מחשבותיי ענה לי על השאלה שלא ממש נשאלה “אני מחזיק בכל מקום אפשרי קונדומים כי אני צעיר, רווק ונושם אז חשבתי שכדאי להיות תמיד מוכן וזהיר בדברים האלה”. חייכתי ומשכתי אותו אליי לנשיקה ארוכה ורטובה שסיימתי אותה בנשיכה קלה של השפה התחתונה שלו. “פראית אה?! לא רואים עלייך!” הוא לחש לי באוזן. …”מים שקטים חודרים עמוק” עניתי לו בהתרסה. הוא קרע בשיניו את העטיפה ומשך מטה את מכנסיו וחשף את איברו הזקור והגדול. זה היה רק האיבר הזכרי השני שנחשפתי אליו בחיי אבל הוא אפילו היה יותר יפה וגדול משל דיוויד וזה לא היה מפליא כי עודד כל כולו היה בחור מגודל יותר. אחרי שהלביש מהר את הקונדום הוא הרים את ברכיי והצמיד אותי עוד יותר עם גבי לדלת הסגורה של הרכב ובלי שום הכנה מוקדמת מצא את הפתח שלי ודחף את איברו אליי. ההרגשה היתה מדהימה. לא, תיקון היא היתה לא מהעולם הזה מדהימה. לא, רגע תיקון נוסף, זה היה כמו טיל בליסטי שתקף את היעד שלו ופוצץ אותו לרסיסים קטנים, מדהימה. כן ככה בדיוק זה הרגיש אחרי כמה דקות של דחיפות וגניחות של שנינו בין הנשיקות התוקפניות. אחרי ששנינו התאוששנו מההתפוצצות הזו שהוא דאג לחכות לי ברוב אבירותו, הוא הוריד את רגליי חזרה לאדמה והרגשתי שאני יכולה לרחף עכשיו למעלה היישר למאדים. “וואו, פשוט וואו” הוא נאנח.

“כן, וואו אתה יכול להגיד את זה שוב אפילו” אמרתי לו. “אז אני אגיד שוב – וואו” הוא אמר וחייך. שנינו חייכנו ופשוט לא ידענו איך ממשיכים הלאה. שנינו לא היינו בטוחים אם כדאי להישאר בנקודה הזו לעד ולהמשיך לעשות עוד “וואו” או להיכנס לאוטו ולהמשיך עם התוכנית המקורית.  אני שברתי ראשונה את השתיקה ואמרתי “דגים ואז וואו אצלי או וואו עכשיו ואז דגים?”. הוא חשב לרגע ואז אמר “וואו עכשיו בהחלט ואז עוד וואו לדרך ורק אז דגים” וחייך.

עשיתי את עצמי חושבת לרגע ואז הגשתי לו יד ללחיצה ואמרתי לו ” אפשר לסגור עסקה”.

בימים שעברו מאז אותו יום אי אפשר היה להפריד בינינו גם אם לא היינו אחד ליד השני במשך היום ובעבודה שלנו. אם לא דיברנו בטלפון, אז סימסנו מסרים בעלי אופי מיני לרוב עם הבטחות ללילה הקרוב, אכלנו כל יום ארוחת ערב יחד אצלי בבית ולפעמים עם דילן ודנה שגם ביניהם התחיל להירקם משהו שנראה מעבר לידידות.

 

תגובות

תגובות פייסבוק

כתוב/כתבי תגובה