פעם אחת בחיים / הדר גבעתי-כהן

 

פרולוג

נהוג לומר שיש לכל אדם נשמה תאומה אחת בעולם הזה. מה שלא שמעתי אף פעם, זהמה קורה אם אחרי שמצאת את הנשמה התאומה שלך וזכית לממש את אהבתכםהנשמה הזו מתה בתאונה מחרידה ומשאירה אותך שוב לבד בעולם הזה…מה הסיכוי למצוא נשמה תאומה נוספת?

והאם אני בכלל רוצה אחת במקומה?!

בתוך תוכי ומהיום שבו התחלתי להתעניין במין השני, הרגשתי שיש מישהו שם בחוץ שמחכה במיוחד לאחת כמוני, שיבין אותי ויאהב אותי בדיוק כפי שאני וגם אני אוהב אותו בדיוק כפי שהוא מבחוץ ומבפנים. לא היה חשוב לי איך הוא ייראה בהשוואה למישהו אחר, אלא שפשוט יהיה מושלם בשבילי כפי שאני אהיה בשבילו. אז חיכיתי וחיכיתי שזה יקרה לי, לא דחפתי, לא משכתי לשום כיוון אבל לא הפסקתי להשאיר את הראש שלי ובעיקר את הלב שלי פתוחים לכך.

מותה של אמי, לסרטן השד כשהייתי בת חמש עשרה הפך את כל עולמי עליי. הקשר ביננו היה מיוחד ומעבר לשטויות שעשיתי כנערה ולמרדנות הרגילה שהיא סבלה ממני היה בינינו משהו עמוק עם הבנה, אהבה וקבלה. היא היתה הדמות שפתחה בפניי את כל עולם המושגים של הרומנטיקה, האהבה והתשוקה. מהסיפורים שהיא סיפרה על אהבתה לאבי והסיפור של הוריה, הבנתי עד כמה המזל או הגורל משמעותיים. להיות שם ברגע הנכון, מול האדם הנכון ובמקום המתאים יוצרים את גרעין האהבה הראשון, זה שכלנו מכירים כהידלקות, התאהבות, משיכה. לא יכולתי כבר לחכות לרגע הזה שלי.

ואז ברגע הכי פחות צפוי בחיים שלי דיוויד קרה.

 

פרק ראשון

את דיויד, הנשמה התאומה שלי, מצאתי בדרכי לחופשה משפחתית עם אבי, אחי הקטן רני ודודתי אלי בלונדון במהלך החופש הגדול מיד לאחר שסיימתי את כיתה י”א ורני שחגגנולו באותו קיץ בר מצווה.זו היתה הזדמנות טובה לחגוג אחרי התקופה האחרונה .

בדיוק באותו הזמן בנמל התעופה היתרו בין שני מסועים להובלת הכבודה משני המטוסים השונים שהגיעו משני יעדים שונים בעולם לאותו המקום,  אני מישראל ודיויד הגיע מספרד לחופשה עם חברים לטיול של סיום התיכון.

ראיתי אותו ממרחק של כמה מטרים, בחור צעירוגבוה, שזוף, עם שיער חלק שחור אסוף לקוקו ועיניים כחולות-אפורות שדומות לשמיים בסתיו הכי ישראלי..הוא לבש קפוצ’ון שחור על חולצת טי שרט לבנה שבצבצה מתחת וג’ינס משופשף וקרוע מעל הברך בכמה קרעים. ליד כל החברים שלו כשכולו מלא חיוכים ושובבות בעיניו הוא היה נראה ממש כמו פרסומת לג’ינס. אחרי כמה דקות שלא הצלחתי להסיט את עיניי ממנו , פתאום, כאילו קרא את מחשבותיי, הרים את ראשו  לכיווני ומבטינו הצטלבו. סומק קל עלה על לחיי כשהרגשתי שנתפסתי מביטה באומץ רב מדי שלא אופייני לי, אבל אחרי חיוך מבויש מצידי הוא כנראה הרגיש שהוא קיבל את האישור שהיה זקוק לו וניגש אליי ונעמד במרחק שאפילו בישראל שמור לאנשים ממש קרובים.  הורדתי את האוזניות מאוזניי בדיוק ברגע שהשיר הכי אהוב עליי התחיל לנגן, של ה-Foo Fighters, Walking after you””, באותו הרגע לא ראיתי אף אחד ושום דבר יותר ולא היה דבר שיכול היה להרחיק אותו ממני ואותי ממנו כולל הצעקות של החברים שלו שהעירו אותנו מהחלום שהיינו בו למשך כמה שניות.. אני זוכרת במדויק את המשפט הראשון שדיויד אמר לי באנגלית ולעולם לא אשכח אותו:

“If I ever thought about love in first sight I would think of the moment our eyes met for the first time“.

הוא שלח את ידו כדי ללחוץ את ידי וחייך חיוך מלא ונעים והציג את עצמו כדיוויד, מספרד.למזלי שאר בני משפחתי היו בצד השני של המסוע ולא שמו לב למתרחש, כי באופן שלא תואם את האופי הביישן והחשדן שלייחד עם החינוך שקיבלתי בבית, מסרתי לדיוויד  את שמי ומספר הטלפון הנייד שלי.  רגע לפני שעזב אותי כדי להצטרף לחבריו, דיוויד שאל אותי לשמי .כשעניתי שרי , הוא הסתקרן ושאל מאיפה אני ומה מקור השם. סיפרתי לו בקצרה שאני מישראל והתפלאתישזה לא גרם לו לעקם את אפו כפי שציפיתי מכל אירופאי ממוצע בתקופה שהיה מאד אופנתי לשנוא את ישראל ולהחרים אותה. הסברתי לו שמקור השם שלי הוא על שם סבתא שלי מצד אבי – שרה שהיתה ניצולת שואה ממחנה דכאו ונפטרה ממחלה קצת לפני שנולדתי.הוא הפתיע אותיכשהרים את ידי לפיו ונשק לי קלות על גב כף היד, זו היתה מחווה כל כך רומנטית ואינטימית בשבילי שנותרתי קפואה במקום עוד מספר דקות עד שאבי ואלי העירו אותי מהחלום בהקיץ שהייתי שרויה בו וניסו לעקוב אחר מבטי המופתע, אבל דיוויד כבר לא היה שם. מה שדיוויד לא שם לב זה שצילמתי בעזרת המצלמה שלי את גבו מתרחק ממני, זו היתה מין תגובה טיפוסית שלי לסיטואציות רבות בחיי. אני והמצלמה שלי זה שילוב קבוע וגם הפעם המצלמה שלי הצליחה לתפוס את מי שקיוויתי.

זה לקח בדיוק שעה מהרגע שהגענו למלון והתחברתי לויי פיי של המלון כדי לראות שדיוויד שלח לי הודעה פרטית בפייסבוק  כולל בקשת חברות שמיד אישרתי כמובן ובהתרגשות גדולה.

“בואי ניפגש בבקשה בבקשה עוד היום.. אני אגיע לבית הקפה הכי קרוב למלון שאת נמצאת בו רק תגידי לי מתי ולאיפה ואני אגיע.. לא יכול לחכות. “.  לא האמנתי ואחרי ההתרגשות הראשונה, מיותר לציין שנכנסתי להיסטריה קלה. איך אצליח להתחמק מאבי, אחי הקטן ודודתי וללכת להיפגש עם בחור זר ובכלל מה אם הוא סוטה או רוצח סדרתי? עמוק בפנים, במקום שתמיד אמא שלי אמרה לי להקשיב לקול הפנימי שלי, לא יכולתי להתעלם מהתחושה שהיה שם משהו בעיניים שלו שקלטתי בנמל התעופה וזה כנראה מה שהפיח בי את הרוגע שחיפשתי. בשלב הזה כבר התמלאתי התרגשות גדולה לקראת הפגישה ובניתי בראש שלי את התוכנית להתחמקות ולפגישה. וכך דקה לפני שבני משפחתי קראו לי להגיע לסיבוב הכרות ראשוניוארוחת ערב, ביקשתי מאבי רשות להישאר בחדר, אחרי שתירצתי להם שיש לי כאב ראש נוראי ושאני חייבת לנוח מהטיסה.

מיד עם יציאתם מהחדר קפצתי מהמיטה והחלפתי לג’ינס סקיני הכי יפה שיש לי ושידע להחמיא לי ולהדגיש את רגליי הארוכות והרזות, אותן ירשתי מאמי יחד עם עיניים ירוקות כהות.  פיזרתי את שיערי החום הגלי והארוך על גבי הגופייה השחורה הצמודה שהלוויתי מחברתי הטובה נטע, שהתעקשה שזו חולצה שעושה לי שדיים הרבה יותר גדולים ומחמיאים מכפי שהם והיא כרגילצדקה.

דיוויד חיכה לי כפי שקבענובבית קפה קרוב מאד למלון שבו שהיתי וקם לקראתי מהשולחן הפינתי בו ישב. השולחן היה נראה כל כך רומנטי עם הנר המושלם והאגרטל הקטן עם הורד האדום במרכזו. כל האווירה בבית הקפה היתה כל כך נעימה ואינטימית, אבל המראה של דיוויד עומד שם עם הג’ינס השחור, הטי שרט בצבע תכלת הצמודה והשיער שכעת היה כבר פזור ונופל על עיניו גרם לי ממש להישאב אליו. הוא ניגש אליי והגיש לי את ידו בכדי להוביל אותי לכסא מולו והיד החמה והנעימה שלו היתה כל כך מנחמת שרציתי לקבור את הפנים שלי בו במקום. ” שרי היפה” הוא אמר ומיקד את מבטו בעיניים שלי ואז ראיתי את מבטו חולף על הגוף ונעצר לרגע בחולצה השחורה שלי שכנראה השיגה את התוצאה הרצויה כפי שבלט במבט בעיניו ואז באותה מהירות הוא העלה מיד את עיניו במבוכה כשהביןשנתפס. היה בזה משהו מאד מחמיא וחושני שגרםלגופי להתלהט בשניות מהפנים ועד קצות אצבעות רגליי באופן שמעולם לא הרגשתי לפני כן.

שלוש שעות של שיחות עברו בן רגע, שיחות שהתחילו בנושאים כמו מה התחביבים שלנו ועד ספריםושירים אהובים וחלומות לעתיד.דיווידסיפר איך תמיד חלם להיות ארכיטקט מוכר ונועז ואני סיפרתי לו על תוכנותיי להיות יום אחד צלמת טבע במגזין המוכר של נשיונל ג’יאוגרפיק ולטייל כך בכל העולם ולראות את היופי של הטבע ולהעביר אותו דרך עיני המצלמה שלי. בתחילת הערב היה לי קשה לקבלאת העובדה שאחרי פגישה אחת איתו, דיוויד יכול להפוך למשהו יותר רציני מאשר פלרטוט קיץ נעים, אבל ככל שהזמן עבר גיליתי שמעבר לכימיה הברורה בינינו,הסכמנו על כל כך הרבה נושאים שזה כמעט בלתי ייאמן שדבר כזה יקרה בין שני זרים גמורים. אבל הבלתי אפשרי אכן קרה.

ביום שלמחרת בילינו בהייד פארק, לאחר התחמקות נוספת ממשפחתי ועם העזרה של דודתי אלי שבשלב הזה כבר החלטתי לסמוך עליה שתשתף איתי פעולה ותגיד לאבי שהחלטתי ללכת למוזיאון אופנה שבטח לא יעניין אותו ואת רני ושאני אלך עם אלי ונתפצל. תמיד ידעתי שהיא היחידה שבאמת מבינה אותי ואולי זה בזכות גילה הצעיר מאבי בכמעט עשר שנים. אלי, היתה אחותה הצעירה של אמי ואחרי מותה של אמי, היא מילאה תפקיד חשוב מאד בחיי ובמיוחד בתקופת ההתבגרות ואני מודה כל יוםליקום שיש לי אותה.      עד כמה שאלי שמחה והתרגשה בשבילי, היא שמרה על קשר תמידי בסמס במהלך השעות שביליתי עם דיוויד כדי להשגיח עליי.

טיילנו במשך שעה בפארק זה לצד זו בזמן שהידיים של שנינו מדי פעם מתחככות קלות אחת בשנייה ואז התיישבנו על ספסל מול האגם המרהיב.אחרי כמה דקות של שתיקה מביכה, דיוויד הסתובב אליי ולמרות משקפי השמש שלי, השמש סנוורה אותי בין העצים מה שרק הגביר את ההילה שנוצרה סביבו אצלי בראש גם כך. הוא פנה אליי ואמר, ” אני לא מסוגל יותר לחכות, אני חייב לנשק אותך ולנצח בהתערבות שעשיתי עם עצמי לגבי הטעם של הנשיקה שלך”. חייכתי והוצאתי צחקוק נבוך וקטן שאופייני לי.  לא הייתי צריכה לשמוע יותר והתכופפתי לכיוון הפה שלו כדי להראות לו שאני לגמרי בעניין.את הנשיקה הראשונה שלנו פשוט קשה לתאר במילים שהומצאו על-ידי בני האדם ולא משנה באיזו שפה. נכון שכבר התנשקתי בעבר עם בנים אבל אז זה היה מרגש ועוצמתי הרבה פחות. בנשיקה הזו כמעט ולא יכולתי לנשום מרוב ההלם של עוצמת ההנאה והשלמות שהגוף שלי הרגיש. החמצן שעבר בינינו הרגיש אותו חמצן והטעמים שלנו השתלבו באופן מושלם כאילו נרקחו על-ידי קונדיטוריה צרפתית יוקרתית. הריח שלו הטריף אותי ומשך אותי כךשלא יכולתי להביא את עצמי להפסיק את הנשיקה.

אחרי כמה דקות דיוויד התחיל לצחוק לתוך הנשיקה ואמר “אם לא אפסיק את הנשיקה עכשיו אני אצטרך לקבל הנשמה מפה לפה אמתית כי כבר נגמר לי האוויר”. שפתינו התנתקו וכל מה שהצלחתי להוציא מהפה זה “וואו, זו היתה הנשיקה הראשונה הכי מדהימה שחוויתי בחיים שלי” הכנות שלי הפתיעה אפילו אותי . לעומתי, דיוויד פשוט הסתכל לי בעיניים ואמר “זו אכן הנשיקה הכי טובה בהיסטוריה של האנושות ועכשיו שחוויתי אותה קלקלת אותה עבור כל בחורה אחרת בעולםכךשאני שמח שאני לא ארצה לנסות זאת שוב עם אף אחרת מלבדך”. נשארתי קפואה במקום וצמרמורת עברה לי לאורך כל הידיים למרות היום החמים. אין ספק שדיוויד ידע לדבר ולומר את המילים הנכונות אפילו באנגלית הממוצעת שלו. הוא ידע להסביר במילים פשוטות דברים שלא הייתי מצפה מאנגלי לומר באותה התלהבות ועוצמה, אבל איך לעזאזל אחרי יומיים יחד אנחנו כל כך מסונכרנים עם הרגשות שלנו אחד כלפי השני. זה פשוט לא הרגיש אמיתי וחששתי שתיכף אתעורר מהחלום הנפלא הזה ואגלה שאני חלמתי ממקום מושבי במטוס בדרך ללונדון.

מלבד עוד שני מפגשים נוספים, שעות גנובות שחווינו יחד, ביליתי עם משפחתי ולא העזתי לשתף אותם מלבד את אלי. אבא שלי כל הזמן שאל אותי למה אני נראית סמוקה כל כך ולא היה לי את האומץ לספר לו על דיוויד ,על הנגיעות, הנשיקות, השיחות וההבטחות שעשינו לא להפסיק את הקשר למרות המרחק הגיאוגרפי שבטח היה נראה כה מאיים לאחרים ורק לנו זה הרגיש כמו מהמורה קטנה בדרך הבטוחה לקשר שלנו.

במפגש האחרון שלנו ביום שלפני הטיסה חזרה הביתה הביא לי דיוויד מזכרת ממנו וביקשממני שאביא לו גם מזכרת , שיוכל לשאת איתו לכל מקום. כשנפגשנו, הוריד דיוויד מצווארו שרשרת מרצועתעור שחור דקה עם תליון של נמר כסוף קטן שהייתה על צווארו מאז גיל 13 וניתנה לו על ידי סבו כמתנת יום הולדת .שנה מאוחר יותר נפטר סבו שהיה עבורו קרוב משפחה הכי קרוב אליו מלבד הוריו. דיוויד הסיט את שיערי הצידה, ענד לי את השרשרת על צוואריונשק לי בעורף בנקודה שגרמה לכל הגוף שלי להצטמרר. התרגשתי כל כך מהמחווה ושמחתי שהצלחתי להביא לו גם משהו משמעותי לא פחות עבורי. הוצאתי לאט מהתיק את המזכרת שלי והגשתי לו לתוך היד שלותצלום שלי עם אמי ביום ההולדת 15 שלי מלפני שנתיים. זו היתה התמונה האחרונה המשותפת שלי עם אמא שלי, לפני שהיא נפטרה ואחרי מלחמה אמיצה מצדה במשך שלוש שנים מסרטן השד. התמונה צולמה בחצרליד הבית שלנו.  בתמונה, אני יושבת ליד אמא שלי על הדשאושתינו עם הגב למצלמה, לבושות בשמלות. שלי היתה שמלת מיני עם גב חשוף ואני יושבתישיבה מזרחית ומביטה אחורנית במין מבט שנטע אוהבת לכנות “מבט של חדר מיטות”, תיאור שלא יכול היה להיות יותר רחוק מהמציאות של “שרי הבתולה והביישנית”.אמא שלי לעומת זאת מסתכלת הצידה לכיוון שלי וכל כך ברור בתמונה האהבה יחד עם הכאב שנראה בעיניה. היתה לה בתקופה הזו פאה בלונדינית  ארוכה שהיתה שונה מאד מהשיער הקצר שהיהלה לפני המחלה הארורה הזאת, אבל היא החליטה שאם היא כבר נאלצת לחבוש פאה אז שהיא תיראה הכי יפה ונשית שהיא יכולה וזאת במיוחד לאור כריתת השדיים שעברה שנה קודם לכן.

לאורך תקופת מחלתה החלטתי להעניק למחלה שלה שם אחר כי לא יכולתי לסבול יותר את המילה סרטן שהיה גם המזל האסטרולוגי שלי ולא רציתי שום קשר אליו. לסרטן  קראתי “פרדי” על שם פרדי קרוגר מסדרת סרטי האימה “סיוט ברחוב אלם”. השם התאים למחלה הזו כי היא היתה הסיוט של כל המשפחה שלנו והשפיעה מאד על כל מה שקרה בבית מהיום בו התגלתה המחלה והמשיך גם בתקופהשלאחר מותה.

מסתבר שגם דיוויד ראה בתמונה את המבט הזה ואת מה שנטע קיוותה שיראו,היה ניכר עליו שהוא מתרגש מהמחווה והוא רכן קרוב לפנייוליטף את הלחי שלי ” שרי שלי, כל כך יפה והעיניים האלה עוד יהרגו אותי בסוף מרוב אושר”. כשסיפרתי לו על משמעות התמונה העיניים שלו התעצבו ולרגע הואהשפיל את עיניו לברכיו ואז התעשת ומיד משך אותי לחיבוק ארוך ואמר לי בלחישה “עכשיו אני יודע שאת מרגישה כמוני בקשר הזה  כי הענקת לי משהו שמאד חשוב לך ואני כל כך נרגש מהמחווה שלך. הבעיה היחידה היאשעכשיו עוד יותר קשה לי לתת לך ללכת ממני”.

ואז החופשה נגמרה…

“הסוקרות של רומן רומנטי” האלבום של Adi Sadi Vazana

סחרור גורלי / דנה לוי אלגרוד
ספר מצויין!!
קראתי את הספרים הקודמים של דנה וחיכיתי לספר הזה ידעתי שדנה לא תרשום על גבר עשיר שבוחר לו אישה שתוותר על הכול בשבילו …
בספר הזה יש עלילה סוחפת וכואבת במיוחד ובמקביל יש שם אהבה מטורפת …
אהבה שמתחילה בשינאה בכאב ואכזבה … אבל כמו שאומרים: אהבה מנצחת ובגדול.
יש בו משהו סוחף שגורם לנו להמשיך לקרוא בלי יכולת עצירה… (לא עזבתי עד שסיימתי)
היא קוראת לו אוברייאן או הטורף – ורק בסוף פתאום את שמה לב שאת לא יודעת את שמוסמל ההבעה ‏‎smile‎‏ אבל אל דאגה…. בסוף יש את התשובה.

מומלץ בחום.

תקציר:
אירועי היום אינם נותנים לי מנוח והדיוקן של הטורף צץ ועולה לנגד עיניי. הגודל שלו כמעט בלתי אנושי, והפנים שלו נראות כאילו מישהו חצב אותן באבן. כל תו בפניו מסותת באופן מושלם, והיכולת שלו לשמור על הבעה אטומה מצמררת אותי. ממש כמו חצי אל וחצי בן אדם. אבל הטורף שלי הוא לא הבן של זאוס, הגיוני יותר שהוא הבן של אל הזעם…

מישל נדרשת לתת עדות גורלית בבית המשפט, ומהלך האירועים מאלץ אותה להתנתק מחייה, מחבריה ומבני משפחתה ולהצטרף לתכנית להגנת עדים. הנחיתה מהחיים הזוהרים כתקציבאית במשרד פרסום בניו יורק אל החיים האפורים כמלצרית בעיירה שכוחת אל – קשה וכואבת. וכשהיא כבר משלימה עם חייה החדשים והמשעממים, זהותה נחשפת והיא נשאבת לתוך מערבולת של תככים, מזימות ויצרים.

מישל מוצאת את עצמה נקרעת בין שני גברים המבקשים לפרוש עליה את חסותם. האחד הוא איש חוק והאחר הוא איש עסקים קשוח שטיבו שנוי במחלוקת, ושניהם מנהלים ביניהם מאבקים של כוח וכבוד. אך מי מהם באמת רוצה בטובתה, ומי מבקש רק לנצל אותה לצרכיו?במציאות קשה ומסעירה, שבה האדם שממנו ברחה אמור כעת לדאוג לביטחונה, מישל נאלצת להמר על חייה.

סחרור גורלי הוא רומן מתח מסעיר וחושני השואב את הקוראים לתוך עולם אפל ומרגש.