” אתן ממליצות ” אלבום ההמלצות של Lilian Slama Nahum

סערה מדברית / מאיה אדרי

חברים אני רוצה להמליץ לכן בחום!

חייבת להודות שכאשר שמעתי שמסופר על אישה במשבר גיל ה40 בוגדת בבעלה הרמתי גבה ושללתי את הספר מראש אבל אז התבקשתי לקרוא אותו על מנת לכתוב סיקור.

התחלתי לקרוא אותו פשוט קרה קסם ונשאבתי! לקח לי כמה שעות כדי לסיים אותו כי לא הצלחתי להוריד אותו מהיד. הספר מתאר אישה שחווה משבר אמיתי, בן זוג שלא תומך ואהבה ענקית שנרקמת מהצד. אני חושבת שהספר הזה הוא חובה ולא רק בגלל הסיפור אלא גם בזכות הכתיבה. מאיה שואבת את הקורא מהשורה הראשונה והכתיבה שלה מלאה ברגש ואמינות שאי אפשר להישאר אדישים. אני התאהבתי ובטוחה שגם אתם תאהבו.

 

11403004_1584508541811191_6195035748282932631_n

על הקצה / ש.א

***** כל הזכויות שמורות ש.א! אסור לעתיק או לשכפל או להעביר. קטע זה הוא רק לקריאה!*******

פרק 5

 

זה נמשך שניות בודדות.. עד שכח על טבעי משך אותי ממנו, מהחום שלו, מהכישוף בו הייתי שרויה..

הרגליים שלי שהיו נטועות זזו מהמקום ואני פשוט חמקתי ממנו, כמו סינדרלה שברחה באמוק.. משאירה סנדל זכוכית אחריה.. רק שאני השארתי את הלב הפועם שלי.. שהיה אחוז בהלה..

המחשבות מתערבלות לי במח, רונן מרצד לי מול העיניים, הריח של איילון אופף אותי, מתגרה בי, גל של בחילה הופיע במעלה גרוני.

אני במשרד, מוצאת פתק מחגית שאומר שהיא יצאה לאכול, אני נושמת לרווחה, לא רוצה שהיא תראה אותי כל כך נסערת.

הנייד שלי משמיע צפצופים של הודעות נכנסות, בזאת אחר זאת, אני פותחת בידיים מעט רועדות..

“מצטער אם הגזמתי ופגעתי בך..”

“וואו.. אני כזה דפוק”..

“טלי, תדברי איתי, בבקשה..”

לעזאזל.. המגע של השפתיים שלו עוד מעקצץ על השפתיים שלי..

אני מסדרת את המילים בראש וכותבת לו

“אני מרגישה כל כך הרבה דברים..”

“אני מצטערת”

“מבטיחה לדבר איתך”

הוא לא מתמהמה הרבה והודעה חדשה מתקבלת..

“אני כאן כשתרצי לדבר”

אני מסדירה נשימה, בקושי, לוקחת דף A4 לבן, חלק, שמונח לי בערימה  בצד השולחן,

והרגשות שלי פשוט משתלטים על הדף, אני יודעת שמול הדף אני ארגיש חופשייה ואמיצה מספיק להגיד הכל להבדיל מסיטואציה בה אני עומדת מולו, מתבלבלת בקלות תחת המבט שלו עלי שחורך לי את העור.

איילון,

אני נסערת עכשיו מהקרבה החדשה שנוצרה בינינו,

אם אני עוצמת את העיניים ומדמיינת מפגש בין שנינו, בזמן אחר, במקום אחר כשאני ואתה בסטאטוס אחר.. אתה יודע.. רווקים.. אני יכולה לדמיין חופש מוחלט של רגשות..

משהו שבטח לא הייתי מסרבת לו.. תבין, אתה הצלחת להיכנס ולחדור לי ללב.. כנראה שזה לא מסובך אצלי, כשיש כזאת פרצה גדולה בגדר..

אני נשואה, כמוך, בתוך מערכת זוגית, כמו שקוראים לזה, אבל הרבה פעמים מרגישה כל כך לבד, חסרים לי מלא דברים.. בטח הבנת בעצמך, מתוך השיחות שלנו, לא ניסיתי להסתיר, אולי משהו בתוכי רצה שתדע, חיפש ממך נחמה.

בתוך הצחוקים, אולי הרגשת שמסתתר גם כאב שצועק בשקט..

לכן אני כל כך פוחדת ממך.. פוחדת מהחום שאני חשה בקרבתך, מהמילים המלטפות שלך,

מהחיבוק שלך שכל כך נעים לי וכל כך אסור לי.. פוחדת לרצות עוד מכל מה שאתה לא יכול לתת לי ואני לא יכולה לקחת..

אני מצטערת.. בוא ונעצור את זה כאן.. לפני שנסתבך..

מבטיחה לנסות להישאר ידידה טובה.. עם גבולות ברורים.. סמיילי.

אני לוקחת אוויר מלוא הריאות, קוראת שוב את מה שכתבתי לו, מקבלת החלטה מהירה שכדאי להעביר לו את המכתב הזה כמה שיותר מהר.

מכיוון שהיתה זאת שעת צהריים והבטן שלי שוב כהרגלה בקודש, התחילה להשמיע קרקורים המבשרים רעב, לקחתי את הארנק שלי ביד אחת ואת המכתב מקופל על ארבע ביד השנייה ויצאתי, מנצלת את השקט במשרד והיעדרן של חגית וירדנה שחוסך לי מבטים תוהים.

אני מתקדמת בפרוזדור לכיוון המשרד של איילון והנה הוא צועד ממש מולי,

המבטים שלנו מצטלבים, לא מצליחה להתחמק מהכיווץ המוכר בבטן.. שואלת את עצמי אם זה יחלוף מתישהו עם הזמן,

אנחנו די קרובים אחד לשניה, אני מחייכת חצי חיוך מושיטה לעברו את הדף המקופל,   “כתבתי לך משהו.. תקרא בזמנך החופשי”

נדמה לי שאני מזהה בעיניו מבט קצת מופתע, הוא לוקח ממני את המכתב  “בטח, תודה”

הוא מחייך אליי את החיוך הרחב שלו, הממיס.. זה שגורם ללב שלי להתרחב.

בתחושת מבוכה קלה כל אחד מאיתנו פונה לדרכו, כאילו מובן לשנינו שכרגע אין מה להוסיף מילים מיותרות.

אני קונה לי טוסט גבינה וקולה זירו וחוזרת למשרד לאכול, אני מוצאת שם את חגית,

קופצנית כהרגלה, כך שהמחשבות שלי מוסחות על ידה והראש מתרוקן לשעה קלה מאיש אחד שכל כך ממלא לי אותו בזמן האחרון… איילון.

חגית מדברת בשצף ובהתלהבות, כמעט לא לוקחת נשימה,

היא בת 27, רווקה, פצצת אנרגיה ג’ינג’ית שעונה על כל הסטיגמות הרווחות על ג’ינג’ים ולכן כל כך מתאים לה המשפט “אש ותמרות עשן”.. אי אפשר לפספס את הלהט של הבחורה הזאת, היא בשמחה תשתף כל אחד בחוויותיה מחדר המיטות, למשל, תתחיל עם גבר נאה בחוצפה ובחן, בלי להיות מובכת כלל, סתם בשביל השעשוע.

לפעמים כל כך קינאתי בה על התעוזה, הקלילות והשחרור המוחלט של יצריה ושל כל מה שיצא מפיה, בלי לעבור סינון קודם לכן.

“אני חייבת לחתוך היום מוקדם ולעוף הביתה”, היא אומרת לי, אני מפנה אליה מבט שואל,

היא מנמיכה את טון הדיבור, כמעט לוחשת..  “תומר מתגרה בי כבר שעתיים.. הוא השתחרר מוקדם מהבסיס ולא מפסיק לשלוח לי מסרונים מיניים..

תומר היה בן הזוג שלה כבר קרוב לשנה, שזה הקשר הרציני ביותר שלה אי פעם.

תקשיבי.. היא מקריאה לי שורות מהנייד שלה

“אני אחרי מקלחת חמה.. מלאה בפנטזיות על השדיים הגדולים שלך, על העור הלבן והחלק שלך שמתחכך בי ומעמיד לי אותו כמו טיל”

“הלשון שלי לא יכולה להתאפק יותר.. חייבת ללקק את הכוס המתוק שלך”

“טלי.. להמשיך להקריא לך?”.. חגית שואלת..

אני מצחקקת קלות, זה בסדר, אמרתי, אני חושבת שהבנתי מצוין את רמת החרמנות..

מבחינתי את יכולה ללכת הביתה.. את יודעת.. להזדיין.. אני כבר ידבר עם ירדנה, אל תדאגי.

“מממ..” היא משמיעה לי קולות של חתולה מיוחמת..  אנחנו צוחקות, היא מתקרבת אליי ומחבקת אותי “אוהבת אותך, אין כמוך.. “

היא מניחה את התיק שלה על הכתף ונעלמת בשניות מהמשרד, מותירה אותי לבד, מהורהרת.. אפשר לומר קצת מחורמנת בעצמי מעוצמת התשוקה של בן זוגה כלפיה.

הנייד שלי מצלצל, קוטע את ההרהורים שלי, אני רואה את שמו של רונן על הצג ועונה

“היי , מה נשמע?”

“בסדר, שגרתי, אתה יודע..”

“איך היה לך היום בעבודה, אכלת כבר?”

“כן, מקודם, מה אצלך?”

“בסדר.. טלי.. דיברתי עם אמא שלי שתיקח היום את הילדים קצת אחה”צ..

מה את אומרת? בא לך ללכת לאנשהו רק אני ואת? או אולי להישאר בבית לבד, רק אני ואת?” הוא מנמיך בכוונה את הקול.. בניסיון להקנות לו נופך סקסי, רמז עבה לכוונות שלו..

אני דיי מופתעת מהיוזמה של רונן “לאפסן” את הילדים אצל אמא שלו על מנת שנבלה זמן איכות ביחד, מחייכת לו מהעבר השני, משתפת פעולה, “כן, נשמע סבבה, אחה”צ בלי הילדים, אני זורמת.. רק אתה לא שוכח שאני קבעתי להיפגש עם לימור בערב, כן?”..

“אני יוצא קצת מוקדם, ניפגש בבית ובערב תיפגשי עם לימור, בטח, לא שכחתי”.

אני מנתקת את השיחה.. מחכה להרגיש זרמים של חום בגוף.. ציפייה ערה לנוכח ההזמנה המינית או לפחות הרמז , שקיבלתי זה עתה מבעלי, אבל זה לא ממש קורה, הגוף שלי לא נדרך לקראת המפגש איתו.. לפחות לא כמו שהייתי רוצה, כמו בפנטזיות שלי,

אני נזכרת במשפטים שחגית הקריאה לי לפני פחות מחצי שעה.. המילים הבוטות של תומר.. האש הבוערת בעיניים שלה בזמן שהקריאה לי את מה שכתב, התשוקה הזאת שחשתי בה באוויר.. לעזאזל, למה אני לא מצליחה להרגיש ככה כלפי רונן.. אני שואלת את עצמי ולצערי אני יודעת את התשובות העגומות, רק שאין לי כח להתעמק בהן כרגע.. אני עדיין מרגישה קצת מחורמנת מרסיסי התשוקה שעפו עליי מהכיוון של תומר וחגית.. אני יודעת שאלך הביתה ואסתפק בזיון סטנדרטי עם רונן ובאצבעות המיומנות שלו , אלו שיודעות את העבודה.

images

 

 

 

 

 

 

 

 

מרלבורו לאב / ג’סטין מת’רס

***** כל הזכויות שמורות לג’סטין! אסור לעתיק או לשכפל או להעביר. קטע זה הוא רק לקריאה!*******

-פרק 6-

אני יושבת במרפסת ללא מעשה ומחכה בקוצר רוח שהשעות יעברו, אני לא מחכה לשום דבר אבל אני מחכה שהזמן יתחיל לזוז מהר יותר כי נמאס לי לחכות לכלום. הדחף לבכות מתעורר בי והדמעות שעומדות על קצה ריסיי מאיימות להרוס את האיפור המושלם שמרחתי קודם לכן על עיניי.

עברו קצת יותר מחודשיים מאז שריי יצא באופן מוחלט מחיי. חודשיים שלא ראיתי את הגבר שכבש את לבי. אני מתגעגעת אליו ונואשת לראות אותו עוד פעם אחת, פעם אחת נוספת ואחרונה. כל יום ויום נראה כמו נצח, כל שניה וכל דקה הן סיוט בפני עצמן. עברו חודשיים מאז שריי כבר לא חלק מהחיים שלי ואני יודעת שאנשים מסביב מצפים שאתחיל להרפות ממנו ואתחיל להתאפס על עצמי. עליי לשקם את חיי ולבנות לעמי שגרת חיים ממוצעת, מפה והלאה עליי לעלות למעלה, אבל אני לא יודעת איך אעשה זאת כשאין לי תמיכה מאחור.

אני צריכה מילים יפות ורכות, צריכה שיחבקו אותי ברגעי משבר וצריכה אוזן קשבת. אני צריכה מישהו שיהיה סבלני איתי ויבין אותי, שיבין את הצרכים שלי. כולם מצפים ממני שאתאפס על עצמי, אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון. הם כולם מתאכזבים ומעזים להרים עליי את הקול, מעזים להגיד לי שאני בכיינית מפונקת, אבל לא מתעניינים בסיבות מאחורי הבכיינות שלי.

אני חייבת להודות שהפגישה עם קבוצת התמיכה אתמול שיפרה את ההרגשה שלי במעט. המדריכה אמרה בסוף הפגישה משפט שנורא אהבתי: “כולנו שונים זה מזה אבל כל כך דומים זה לזה.”

כשהיא אמרה את המשפט הזה הסתכלתי על הנערים והנערות שיושבים בחדר, הרגשתי שונה מהם מכל בחינה אפשרית – הם נוער בסיכון ואני פשוט אני. ובכל זאת, יש לנו דברים במשותף ועם כמה שאתעקש להיות שונה מהם, הם עדיין יהיו כל כך דומים לי.

אני מכבה את הסיגריה שלי בתוך המאפרה ונכנסת אל פנים הבית. אמא לא בבית ואני שמחה מכך. אני מציצה אל השעון והשעה מתקרבת לשבע, המסיבה באוניברסיטה אמורה להתחיל בכל רגע. אני והבנות תמיד דאגנו להגיע באיחור אופנתי של שעתיים ולכן מבחינת זמן אני לא דואגת כלל.

בדרך כלל לפני המסיבות הייתי הולכת לקרלי, היינו מתארגנות למסיבה אצלה בבית והיינו יוצאות אל המסיבה. אנט לעומתנו הייתה מגיעה בכוחות עצמה. אלא שהפעם החלטתי שלא ללכת לביתה של קרלי כיוון שאני צריכה זמן עם עצמי לסדר את המחשבות שלי לפני רגע האמת במסיבה. חוץ מזה, כל עוד אני בבית אני יכולה להתחרט, להחליף לפיג’מה וללכת לישון. בביתה של קרלי אני אהיה חייבת ללכת בכל מחיר.

אני נכנסת למקלחת ושוטפת מעצמי את כל הזוהמה שנחתה עליי היום בבית הספר. אני נותנת לכל החומות לרמוס ומתפרצת בבכי שאיים להגיע כבר עשרים דקות ארוכות ומייגעות. אני לחוצה מהמסיבה, לחוצה ומפוחדת. אני מפחדת להיתקל במסיבה במישהו שיהיה הגרסה המשוכפלת של ריי, מישהו שיפגע בי ויעשה כרצונו למרות שאתנגד לו. כאב חד מחלחל אל בין רגליי ותמונות חולפות בראשי ומזכירות לי שעם כל האהבה העזה שלי אל ריי הוא בן זונה שאנס אותי והשאיר לי צלקות בגוף ובנפש.

שנאה משתלטת על גופי וברגעים אלה אני מתעבת את ריי ומקללת אותו ללא הרף. אני נותנת לזרם הדמעות להמשיך לזלוג ונותרת לעמוד מתחת למים הרותחים עשרים דקות אף על פי שסיימת לחפוף את השיער ולשטוף את הגוף. אחרי עשרים דקות אני מאלצת את עצמי לצאת מהמקלחת וגוררת את עצמי באפיסת כוחות אל הארון שלי.

אני פותחת את דלת הארון, מהדקת את הקשר במגבת שלי ומתכופפת למדף התחתון. אני מחטטת בין כל הבגדים שזרוקים באי-סדר בתוך הארון ולבסוף מצליחה למצוא חצאית מיני שחורה שמגיעה לי קצת מעל לקו הישבן ומחוך אדום עם תחרה שחורה מעליו, המחוך צמוד ומוחץ את השדיים שלי והחצאית מאיימת לחשוף את התחתון שלי. אני מוסיפה לביגוד נעליי עקב שחורות עם תחתית אדומה. שיערי מפוזר ברישול על כתפיי, אני מסלסלת את קצותיו ואחרי זה עוברת לאיפור, מורחת איילניר ארוך ומדויק על עיניי, בשילוב עם שפתון אדום וקצת סומק וצללית כהה.

אני עושה ארגונים אחרונים, מתיזה עליי בושם פעם נוספת, שולחת הודעה אמא שאני הולכת לקרלי ללמוד למבחן בהיסטוריה וסביר להניח שאשאר לישון אצלה, לוקחת את קופסת הסיגריות שלי ויוצאת מהבית.

ביקשתי מאנט מוקדם יותר הבוקר שתאסוף אותי מרחוב שנמצא בסמוך לבית שלי, לכן אני נאלצת ללכת אל המקום שאנט אמורה לאסוף אותי. ההליכה לא אורכת זמן רב, אבל העלייה מייסרת. הקול האחורי בראשי מזכיר לי שהמאמץ עדיף על פני שאנט תגלה היכן אני מתגוררת.

זה לא שאני בת של סוכן חשוב שאסור לדעת היכן הוא מתגורר, הסיפור הוא מורכב פחות ועלוב לגמרי. חוץ מריי, אף אחד אף פעם לא ביקר בבית שלי והכל נובע ממחסום הבושה שלי. אני לא רוצה שאנשים ידעו איפה אני גרה, אני לא רוצה שידעו שאני מתגוררת בשכונת עוני ולא רוצה שיסיקו מזה מסקנות לא נכונות.

אני מגיעה אל המקום בו קבעתי עם אנט ורכב שעומד בקרבת המקום צופר לי. אני מזהה את הרכב, הרכב של אלכס רוס בן זוגה של אנט. אנט אמרה לי שהיא תגיע עם אלכס למסיבה ושלא תהיה לו בעיה לאסוף אותי.

הנסיעה לאוניברסיטה לא אורכת זמן ארוך ועד מהרה אני מוצאת את עצמי עומדת בין ההמון עם כוס אדומה ביד וחיוך שיכור על פניי.

אני עדיין לא שיכורה. שתי כוסות של בירה זולה לא משפיעות עליי כל כך, אני לא משתכרת מהר. אני פשוט אוהבת להעמיד פנים שאני שיכורה כי זה מושך בקלות יותר את תשומת ליבם של הבנים, ואני אוהבת לקבל תשומת לב מבנים.

הערב בית האחווה רועש ועמוס בסטודנטים, כך שבקושי אפשר להגיע מקצה אחד של החדר לשני בלי שבירה תישפך עליך. ברקע מתנגנים מיקסים רבים של הדיג’יי דיויד גואטה, יש גם מיקסים של אמנים אחרים אבל בעיקר משמיעים את דיויד גואטה. אנט מוצאת את מקומה ברחבת הריקודים בין זרועותיו של הגבר שלה, קרלי שמוצאת אותי בתחילת המסיבה מביאה לי כוס בירה ונעלמת משדה הראייה שלי בשלב כלשהו בשביל בחור שיכור שנראה טוב – אבל היא מבטיחה שתסיים איתו מהר ותחזור מוקדם בכל יכולתה.

אני לוגמת מהבירה הזולה וטעם חמצמץ-מתוק ממלא את פי. הבירה מגעילה אבל אני ממשיכה לשתות ממנה, כי זאת השתייה היחידה שיש לי. אני מרחיקה את הכוס מפי ובדיוק אז מרגישה זוג ידיים מלפפות את מותניי.

“אני מופתע לראות אותך כאן יפהפייה,” אני שומעת את קולו העמוק של דרו באוזני. חיוך עולה על פניי ואני שמחה לגלות שגם הוא נמצא כאן במסיבה. דרו מסובב אותי, ומנשק אותי בלחי. יש לו ריח דוחה של וודקה מעורבבת עם סיגריות אבל אני לא נרתעת, כי בערך לכולם יש פה את הריח הזה ואני מסוגלת להתמודד איתו למרות שהוא מעורר בי בחילה.

“מה אתה עושה כאן?” אני שואלת כאשר אני מתרחקת ממנו.

“אני חלק מבית האחווה. כבר שכחת?” הוא שואל.

“טיפשונת שכמותי. איך יכולתי לשכוח את זה?” אני צוחקת צחוק מאולץ אף על פי שלא שכחתי דבר, דרו ואני מעולם לא דיברנו על זה והוא מעולם לא סיפר לי שהוא חלק מבית האחווה. למעשה, דרו ואני נפגשנו פעם אחת ויחידה בפארק כשהיה יחד עם ג’סטין והמקסימום שגילינו אחד על השנייה זה את השמות שלנו ואת העובדה שהיינו חרמנים זה על זו.

“אני יושב בחוץ עם דארן ואנדרו. רוצה להצטרף אלינו?” הוא משנה את נושא השיחה.

“ג’סטין נמצא שם גם?” אני שואלת. הוא מופתע מהשאלה שלי, ולמען האמת היא שגם אני מופתעת על כך ששאלתי אותה.

“הוא ישב אתנו, אבל אז הוא אמר שהוא הולך להביא לעצמו בירה ולא ממש חזר בעשרים דקות האחרונות.” הוא מושך בכתפיו.

אני שוקלת לרגע את הצעתו של דרו, מהרהרת אם להצטרף לחבריו או להמשיך לעמוד פה באמצע בית האחווה ולחכות לקרלי שתזיז את התחת שלה מהקומה העליונה ותבוא להיות איתי. אני מציצה אל גרם המדרגות, קרלי לא נראית באופק ואני מחכה לה פה כבר כמעט חצי שעה. אני מסתכלת על דרו מבעד לכל אורות הניאון הצבעוניות שמקשטות את פניו ומשלבת את ידי בידו.

“קודם נלך להביא לנו קצת שתייה,” הוא צועק במטרה להתעלות על מוזיקת הרקע. הוא מושך אותי בין כל ההמולה, אל המטבח שבבית האחווה. הוא מסתכל לצדדים, מוודא שאיש אינו שם לב ובתנועה מהירה פותח את אחת הארוניות ושולף משם בקבוק וודקה טרי שעדיין סגור. הוא מוציא גם כמה קופסות סיגריות ותוחב אותן לכיסי מכנסיו. הוא מהדק את אחיזתו סביב בקבוק הוודקה ועם ידו השנייה תופס בידי ומושך אותי מבין כל ההמון החוצה.

אנחנו עולים אל הקומה העליונה, נכנסים לאחד החדרים הפרטיים ואני מופתעת לגלות שלחלק מהחדרים יש מרפסת אישית. דרו נועל אחרינו את הדלת ומוביל אותי החוצה אל המרפסת.

“תודה לאל! כבר חשבתי שלעולם לא תחזור!” אני שומעת את קולו של אנדרו עם המבטא הספרדי. אני נכנסת בצעדים קטנים, מתחבאת מאחורי דרו. דרו מתכופף ומניח את בקבוק הוודקה במרכז השרפרף שמשמש לבנים כשולחן.

“אנה! איזו הפתעה נהדרת!” אנדרו קורא. שפתיו מתעקלות לחיוך, שמונה זוגות עיניים ננעצות בי ואני חשה במבוכה רבה. אני מזהה את דארן ואנדרו, דרו מסתכל עלי גם הוא וזוג עיניים לא מוכרות מסתכלות עליי גם.

“קורט תכיר, זאת אנה.” דרו מציג אותי בפניי הבחור הזר. “אנה תכירי, זה קורט אחי.” הוא אומר ואני מסתכלת עליו ומחזירה את מבטי אל קורט. אני מצליחה לראות דמיון קלוש בניהם אבל בקושי.

דרו מתיישב בכיסא היחיד שריק במרפסת ואני נותרת לעמוד בפינה מרוחקת. דארן רוכן אל השרפרף ולוקח בידו את בקבוק הוודקה, הוא מוזג לכל החברה שוטים ודרו מוציא את קופסות הסיגריות מכיסיי מכנסיו.

“בואי לפה יפהפייה,” דרו מושיב אותי על ברכו. חצאית המיני שלי עולה וחושפת עוד קצת מהישבן שלי. אני מרימה את האגן שלי ומושכת את החצאית שלי בשעה שדרו מצית לעצמו סיגריה טרייה.

“למה את טורחת? במילא החצאית הזאת הולכת לרדת ממך בסוף הערב.” הוא לוחש לי. אני מתעלמת מהערתו המציקה ונמתחת אל השרפרף, מתכבדת בסיגריה. אני מציתה את הסיגריה ושואפת ממנה שאיפה חדה.

“מה את עושה פה בכל אופן?” דארן פונה אליי במפתיע.

“אה,” גופי נדרך. דרו שם לב לזה והוא משלב את אצבעותינו. מה אתה מטומטם?! הקול האחורי בראשי צועק אל דרו אבל אני נותרת בשקט. “אני וחברות שלי נוהגות להידחף למסיבות של האוניברסיטה.” אני מסבירה ומלווה את המילים שלי יחד עם צחקוק של טמבלית-שיכורה-גמורה.

“את לא החברה הקטנה של ריי מייקלסון?” אחיו של דרו קוטע את דארן לפני שהספיק לשאול שאלה נוספת. אני מסתכלת על קורט מבוהלת באותה המידה כאשר הסתכלתי אל דרו באותו היום בפארק. הם שניהם זיהו אותי בקלות רבה.

“היא מעין ידידה שלו. הנושא הזה כבר עלה,” אנדרו מציל אותי ואני מודה לו בלבי. דארן מטה את ראשו אחורה ולוגם לגימה מהירה מהוודקה שלו. אנדרו ודרו מצטרפים אליו מיד.

“קחי.” קורט מושיט לי את השוט המלא האחרון.

“אתה לא שותה?” אני שואלת. קורט מסתכל על אחיו ודרו נועץ בו מבט חמור.

“לא הערב בכל אופן.” הוא תוחב פילטר של סיגריה אל בין שפתיו הדקות.

“אה,” אני לוקחת את הכוס שלו בידי, מסתכלת עליו כאשר הוא מוציא ענן עשן משפתיו ובתנועה מהירה לוגמת מהוודקה ונותנת לה לזרום במורד הגרון שלי. תחושה צורבת מוכרת ממלאת אותי ועם זה מגיע גל חום נעים.

marlboro-red-clove-cigarette

***הגרלה***בדיגיטלי***

והפעם אינדיבוק בשיתוף רומן רומנטי מפנקים את אחד/ת העוקבים/ת בעותק דיגיטלי של:

לוקחת אותך / אלייזה קנדי

אלייזה קנדי מתארת באופן משעשע להפליא את לילי
האימפולסיבית בעזרת שנינות, הומור עצמי (והמון אלכוהול.) והתחבטויותיה בנוגע לאהבה ונישואים. בספר מהנה במיוחד, שהפך לרב־מכר, היא מציעה באופן גלוי לב בחינה
מחודשת של מושג המונוגמיה מנקודת מבט נשית ומודרנית.

כדי לזכות כל שעליכם לעשות הוא:

1. לייק לדף רומן רומנטי (אם עוד לא עשיתם)

https://m.facebook.com/pages/רומן-רומנטי/278307149004469?refsrc=http%3A%2F%2Fwww.google.co.il%2F&_rdr

2. לשתף פוסט זה.

3. לרשום בתגובות שותף.

הזוכה המאושר יוכרזו ביום רביעי.
אנא חיזרו לבדוק ולראות האם זכיתם.
במידה ולא נצליח ליצור קשר עם הזוכה תוך יומיים, הזכייה תעבור לזוכה הבאה.
בהצלחה !!!

tak

עוד ספר מצליח שעובר למסך הגדול

הדברים שאני רוצה / גרגואר דלקור

ג’וסלין היא בעלת חנות החיה בעיירה קטנה בצפון צרפת עם בעלה. יום אחד משכנעות אותה חברותיה למלא טופס לוטו כיוון שהפרס עומד על כמעט 19 מליון יורו. היא משתכנעת, מגלה שזכתה בסכום הענק ולא מגלה את דבר הזכייה לאף אחד. האם הסכום הזה יוכל להעניק לה את כל הדברים שהיא רוצה?

*הסרט בצרפתית כמובן עם תרגום לכל השפות

עכשיו בקולנוע לטריילר:

http://www.yesplanet.co.il/mo…/Le%20Liste%20de%20Mes%20Envie

11695947_701960063242635_6767091904500354653_n

 

מעבר לסרגל הכלים