“אהבה בקונקרד היל” ליהי שן

פרק 1

***** כל הזכויות שמורות ליהי! אסור לעתיק או לשכפל או להעביר קטע זה הוא רק לקריאה!*******

“היי, ביצ’ס, מוכנים לשנה הטובה ביותר בפאקינג חיים שלכם?” הראש של טוני מציץ מג’יפ ההאמר הצהוב שלה, שיערה השחור והארוך מתבדר ברוח המדברית. תיכוניסטים מבית הספר שלנו, בעיקר אלו שלומדים שנתיים מתחתינו, שולחים לעברה מבטים מעריצים כאילו היא מינימום הילכה על המים מול עיניהם המשתוממות. היא מחליקה את משקפי השמש הענקיות שלה על אפה הקטן וקורצת להם, נותנת להם את השואו של החיים.אני מצפצפת פעמיים בתוך המיני קופר הורודה שלי. ורוד פוקסייה, ליתר דיוק. אני יודעת, קלישאתי, אבל תתחילו להתרגל.”אם את תופסת לי את החנייה אני רוצחת אותך בדם קר,” אני מזהירה, האצבע שלי כבר מתנופפת באוויר. הג’יפ שלה עצום, המיני שלי פצפונת ומגרש החנייה של בית הספר כבר התמלא מזמן.

תסמכו עליי ועל טוני לאחר ליום הראשון של שנת הלימודים האחרונה שלנו.

טוני מרכינה את ראשה הצידה, בוחנת אותי בתיאטרליות.”תגידי, מילי, יש מצב שהתמלאת קצת בחופשת הקיץ?”אני מחייכת. טוני ואני התראינו כמעט כל יום בחופשת הקיץ. היא החברה הכי טובה שלי, ואנחנו חולקות ביחד את החיבה לדיאט קולה, סלטים, ריצות ארוכות וחצאיות מאוד, מאוד קצרות. “תזהרי, קנאה עושה קמטים,” אני משתחלת לתוך החנייה, סוגרת את המיני קופר בטריקה חדה ובוחנת את חצר בית הספר. מעניין איפה צ’אד. לא, אני לוקחת את זה בחזרה. לא מעניין אותי איפה צ’אד. שצ’אד ייחנק. טוני קופצת מההאמר, אפילו לא מנסה להסתיר את העובדה שהחצאית שלה עולה וחושפת את תחתוניה תוך כדי ניתור. אה, ואת זה שהיא חונה פחות או יותר על המדרכה.רק אלוהים יעזור לך, טוני. וגם זה לא בטוח.היא כורכת את זרועה סביב הכתף שלי בעודנו צועדות לעבר בית הספר בפעם האחרונה בהחלט של פתיחת שנת הלימודים התיכונית שלנו. תיכון קונקורד קריק, היה נעים. טוב, לא ממש, אבל עדיין.”מתרגשת?” היא שואלת. אנחנו נכנסות ולוקחות ישר ימינה, לכיוון המדרגות. אמא של טוני היא במקרה אחת המורות בתיכון, אז אנחנו כבר יודעות איפה נמצאת הכיתה שלנו מבלי להביט בלוח. שזה מעולה, כי אנחנו גם ככה מאחרות, והמחנך שלנו, מר אשפורד, כבר בטח הגיע.שזה גרוע, כי מר אשפורד סולד ממני יותר ממחלת האבולה. כבר שלוש שנים שהוא מראה לי בכל דרך אפשרית שהוא היה מעדיף להשתכשך בבריכת אנתרקס מאשר להעניק לי ציון עובר במקצוע שהוא מלמד. שזה פיזיקה.אני גרועה בפיזיקה.”ככה ככה, ואת?” אני מוציאה מראה קטנה תוך כדי צעידה לכיתה, ואיתה ליפ גלוס שקוף. “לא בטירוף,” טוני מודה. יש לה סף ריגוש גבוה, שזה דבר די עצוב, בהתחשב בעובדה שהיא רק בת 17. היא ממשיכה: “אבל אני במקומך הייתי מתרגשת,” היא פותחת את דלת הכיתה, וכשאני נכנסת פנימה, אני כמעט מתעלפת מהפתעה.”מזל טוב, הילי מילי!” חבריי לכיתה צווחים בבת אחת, ראשיהם מבצבצים מתחת לשולחנות שלהם. יש כאן גם עוד חבר’ה מהשכבה שאני אפילו לא מכירה. מעליהם, תלוי פלקט כתום ענק שאומר בדיוק את זה: “מזל טוב, הילי מילי”. אני נדה בראשי ומרגישה את הסומק שוטף את לחיי, וכל חלקה טובה אחרת בפניי. מזל שמרחתי על עצמי מספיק מייק אפ לפסל כד מחימר לפני שיצאתי מהבית.היי, וגם צ’אד פה, מוחא לי כפיים, למרות שהוא בכלל בכיתה המקבילה.לא שאכפת לי. ממש לא אכפת לי.”חברים יקרים,” ג’יימי מקבוצת הפוטבול עולה על השולחן ומכריז, “הדברים היחידים שסן דייגו ידועה בהם כרגע הם עולם המים ולהקת בלינק 182, אבל כל זה הולך להשתנות בזכות מילי, שתביא לנו השנה את פרס המעודדות הלאומי לשנת 2015!”כולם מריעים, ואני שולפת ספר פיזיקה מהתיק ומסתירה איתו את פניי. החיוך שלי כל כך רחב שזה כמעט כואב. כן, אני המעודדת והכוריאוגרפית הראשית של קבוצת המעודדות של קונקורד קריק, סן דייגו. כן, העפלנו בשנה שעברה לתחרות יוקרתית, בה נתמודד בסוף השנה הנוכחית מול מעודדות מכל רחבי ארצות הברית. לא, זה עדיין לא נראה לי תירוץ מספיק טוב כדי לארגן את המסיבה הזאת. ואיפה לעזאזל מר אשפורד? לא מתאים לו לאחר. “גברת מקגרגור, בבקשה תגידי לי שהסיבה בגללה הכיתה נראית כמו קרקס נעוצה בעובדה שמצאת את התרופה לסרטן,” אני שומעת את הקול המתכתי שלו מלגלג מאחוריי.ובכן, הנה התשובה שלי.כולם מתחילים להתפזר חזרה לכיסאות ולכיתות שלהם, ואני תופסת מקום מאחורה, מבלי לענות לאשפורד. מה אני אמורה לענות לו, בכל מקרה? הוא סתם מחפש אותי. כרגיל.”לא, מקגרגור, לא השנה,” הוא מכחכח בגרונו וכשאני מסתובבת, אני רואה אותו מחייך חיוך זדוני. “השנה את יושבת בשורה הראשונה, באמצע. ממש…כאן…לידי.” הוא מצביע על השולחן שעומד ממש מול זה של המורה.פאק.טוני מסתכלת עליי בחמלה, כאילו כרגע הודיעו לי שההורים שלי הם אחים.למעשה, הייתי מעדיפה לו היו מודיעים לי כרגע שההורים שלי הם אחים. ככה גם לא היינו צריכים לבקר כל כך הרבה קרובי משפחה בתקופת חג המולד והפסחא. אני צועדת לעבר המקום שאשפורד הקצה לי, משתדלת לא להביט מסביבי ולראות את מבטי הרחמים שנשלחים אליי מכל עבר.”בוקר טוב, כיתה יקרה,” הוא מניח את תיק העור הישן שלו על שולחנו בחבטה. להגיד שכל הרוח יצאה לי מהמפרשים זה האנדרסטייטמנט של המאה. וצ’אד חזר לכיתה שלו לפני שהספיק לומר לי שלום.לא שאכפת לי, כמובן.”לפני שאנחנו מתחילים, אני רוצה להציג בפניכם תלמיד חדש. וכשאני אומר ‘תלמיד חדש’, אני מתכוון לממש חדש. חדש מאוסטרליה, חדש,” אשפורד מיישר את מבטו אל הדלת, וממנה מגיח בחור שאני לא מכירה. “ליאם ווקר. משפחתו של ליאם עברה לסן דייגו השנה כחלק מפרויקט להעלאת רמת חייהם של לוייתנים בעולם המים, והוא החליט – באומץ, יש לציין – לעבור יחד איתה ולסיים את שנת התיכון האחרונה שלו בארצות הברית.”ליאם לא ממש נראה כאילו הוא מפחד מכלום, אם לשפוט ספר על פי כריכתו. הוא לובש חולצת טי שחורה, מכנסי ג’ינס מרושלים ומגפיים צבאיות, שרוכים לא קשורים. כל היד השמאלית שלו מכוסה בשרוול של קעקוע צבעוני, והשיער החום שלו מבולגן בכוונה תחילה. בסדר, הוא חתיך, אבל לא כמו צ’אד. ברגע שהוא צועד פנימה, כל העיניים בכיתה מסתובבות ממנו לעברה של טוני. כולל שלי.

כן, טוני היא בחורה כזאת שאוהבת לטעום מכל הממתקים בחנות.

טוני נראית מסופקת מהסחורה החדשה, ומגלגלת בקומיות את השרוולים שלה למרפקים, מלקקת את שפתה התחתונה ומחזיקה מזלג וסכין דמיוניים בכל יד, כאילו היא מוכנה לאכול אותו בכל שניה.כל הכיתה צוחקת מהסצנה הקטנה שהיא עושה פה, ואפילו אשפורד מניד בראשו לשלילה כשחיוך קטן בורח משפתיו. הוא לא מחבב את טוני, אבל בהחלט לא שונא אותה – לפחות לא כפי שהוא שונא אותי.”ליאם, מכיוון שתלמידי כיתת י”ב 5 חרוצים בעיקר כשזה מגיע ללמצוא מקומות רחוקים כמה שיותר משולחן המורה ולטפטף אלכוהול לפונץ’ של מסיבות בית הספר, אני מושיב אותך בשורה הראשונה, ליד מילי מקגרגור,” הוא מצביע על הכיסא הנטוש שלידי. “אני סומך על שניכם שתסתדרו.”ליאם אפילו לא שולח בי חצי מבט כשהוא מטיח את תיק הבילבונג שלו בין שנינו ומתיישב לידי. לא שלום. לא מה העניינים. לא מזל טוב על ההעפלה לתחרות המעודדות. לא כלום.השנה התחילה איום ונורא, אני חושבת לעצמי. וזה עוד אפילו לפני שהספקתי לבדוק מה קורה עם צ’אד.

10897880_10153091727557259_8273619886910812019_n

אהבה בכיכר אינדיה / סמנתה יאנג

אוו אתם לא מבינים שברתי את כל השיאים שלי בקריאת ספרים סיימתי את הספר הזה בארבע שעות!

כמו כל הסדרה הספר הזה פצצה !!! סמתה יאנג היקרה עשית את זה שוב ובגדול !!!

כמובן שאני חייבת להעיר כי כזאת אני, דבר אחד הציק לי והוא -ז-מ-ן

לגברת סמנתה יאנג יש מלא זמן, מה הכוונה?

היא מושכת את הזמן כאילו הוא בחינם אחרי כל ריב עובר יותר מדי זמן! משהו צריך להסביר לגברת יאנג שזמן זה דבר יקר

עכשיו קצת על העלילה:

זה הסיפור של אנה ניקולס (אחות של אלי ובריידן) ומרקו ד’אלסנדרו
בספרים הקודמים נתקלנו בה ממש מעט ועכשיו היא הגיעה כדי לגנוב לנו את הלב
כשהאנה כשהייתה רק בת 15 כבר בספר “אהבה בדרך לונדון” בו היא אומרת לג’ו שיש מישהו, היא אמרה לה מה היה היחס שלו אחרי הנשיקה שלהם, “אחרי זה הוא דחף אותי מעליו, לא אמר מילה, וכבר חודש שהוא מתחמק ממני.” (עמ’ 53 – אהבה בדרך לונדון).

האנה בת 17 כאשר היא מספרת מה קרה בהמשך עם מרקו ב”אהבה בסמטת ג’מייקה”, “לפני כמה שבועות ראיתי אותו מנשק בחורה מחוץ לקולנוע. אבל כאילו, ממש מנשק אותה.” (עמ’ 111 – אהבה בסמטת ג’מייקה).

ובהמשך גם מגלים עוד פרטים בקשר למרקו, “מרקו עבר לפה משיקגו. הוא גר עם הדודים שלו. הם הבעלים של מסעדת ד’אלסנדרו.” (עמ’ 112 – אהבה בסמטת ג’מייקה).

האנה התאהבה במרקו כשהייתה בת 14, בגיל 15 הם התנשקו פעם ראשונה ובגיל 17 בלילה אחד נוראי הוא נעלם ושבר את ליבה.

הספר מתחיל שאנה כבר בת 22,  עובדת כמורה, מעבירה ערבי קריאת ספרים ומלמדת קרוא וכתוב למבוגרים – כעבודה התנדבותית.

היא חושבת שהעבר כבר מאחוריה אבל  משהו עדיין מונע ממנה לצאת עם גברים אחרים.

החברות שלה עם קול ווקר מרגשת ונדירה הם רואים אחד בשני אחים ומדברים (כמעט) על הכל. הוא איתה ברגעים הקשים שעוברים עליה ומגונן עליה.

עכשיו אחרי 5 שנים מרקו חוזר …הם נפגשים במקרה בחתונה ומהקטע הזה אי אפשר להפסיק לקרוא!

הוא עם העבר שלו וסיבותיו לנטישה.
והיא עם העבר שלה וסיבותיה למה לא לתת לו עוד צ׳אנס.
הם עוברים יחד ולחוד מכשולים עד ש…

העלילה בין הדמויות כתובה היטב, פרקים קצרים, הרגש מורגש היטב בין הדמויות.

ואני, אני מחכה לספר הבא בסדרה, שיהיה על קול ‘הנדיר’ ווקר.

תקציר:

אהבה ראשונה שזקוקה להזדמנות שנייה.
חמש שנים חלפו מאז הלילה ההוא בכיכר אינדיה – הלילה שבו האנה ניקולס ראתה את מרקו בפעם האחרונה‭, ‬והוא נטש אותה ושבר את לבה. הנער הקשוח אך הרָגיש היה הגבר היחיד שאהבה, ולמרות הזמן שחלף היא מעולם לא התאוששה. עכשיו הוא חזר – והאנה נחושה בדעתה לא לשוב ולהתאהב בו.

גם מרקו מעולם לא שכח את הלילה ההוא בכיכר אינדיה, והוא נחוש לתקן את הטעות הגדולה של חייו. אבל דווקא כשנדמה שהוא מצליח לשוב ולזכות בהאנה, היא מגלה את הסוד ששמר מפניה, ונשאבת בחזרה אל הכאב שהותיר בה הסוד ששמרה מפניו.

976004